זאת תהיה תורת המצור' ביום טהרתו. רוצה לומ' כשיטהר מצרעתו ונרפא אחר שטמאהו הכהן באי זה שיהיה ממיני הצרעת הנזכרים ונשתלח מחוץ למחנה כי כבר יתבאר אחר זה שהכהן יצא אל מחוץ למחנה לראותו אם נרפא נגעו ולזה לא ינהג זה הדין במצורע מוסגר ולמדה התורה שביום עצמו שטהר מנגעו יביא צפורים לטהרו ולא יצטרך להמתין בא יום אחר והיה זה כן לפי שאין הצפורים מסירין טומאתו לגמרי כי מן השקר שיהיה המצורע עצמו טהור כשנרפא קודם הערב שמש והנוגע בו לא יטהר עד הערב והובא אל הכהן אחשוב כי מפני שהיה מושבו טמא כמו שיתבאר יצטרך שיובא אל הכהן בצאת הכהן אל מחוץ למחנה ועוד כי לכבוד הכהן יחוייב שיובא אליו וכבר היה בא אליו תוך המחנה אם היה לו רשות להכנס בו ולזה יצא הכהן מעט אל מחוץ למחנה ושם יבא אליו המצורע לטהרתו:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819