רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 27

וחשב את שני ממכרו והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו ושב לאחוזתו. למדנו שאין ראוי לגאל עד שיאכל הקונה קצת התבואות שנאמר והשיב את העודף וממה שקדם נתבאר שהוא ראוי שיאכל הקונה שתי שנים קודם שישלוט המוכר לגאל ולמדנו ממה שאמר שני ממכרו שאם היו לו עשר שנים ראוים לתבואות עד היובל ואכל מהם הלוקח ב' מהם הנה יחשוב לכל שנה מהשנים הנותרות עשירית המקח. ואף על פי שאכל הלוקח שלש תבואות בשני שנים או שני תבואות בשלש שנים אין מונין לו למספר תבואות אבל מונין לו למספר שנים ולמדנו ממה שאמר לאיש אשר מכר לו שאם מכרה לאחר ומכרה האיש ההוא לאיש אחר בסך יותר גדול אינו מחשב אלא לפי הסך שמכר ראשון וזה מבואר גם כן מצד אחר כי מפני שלא השליטהו השם יתעלה למנוע המוכר מלגאול הנה אין לו רשות למכרו לאחר בסך יותר גדול להכביד עניין גאולת המוכר ואולם אם מכרה בפחות כיון שנסתלק ממנה הקונה הראשון הנה יגאל האדון מיד הקונה השני לפי מה שקנה כי אין לו זכות בזה הקניין יותר מזה השיעור אף על פי שקנהו מיד הבעלים ולדנו ממה שאמר ושב לאחוזתו שאם השביח הקונה הקרקע חייב המוכר להחזיר לו השבח כי אין השבח אחוזתו אבל המציאו הלוקח: