וכי ימות מת עליו בפתע פתאום. ר"ל שימות מת אצלו בפתע פתאום בדרך שלא היה יכול להמלט מלהטמא כי מצד מהירות בא המות למת ההוא והיה הנזיר במקו' שנטמא בו בהכרח אם מצד המגע והמשא ואם מצד האהל ובאר בזה שאף על פי שהו' אנוס הוא חייב בתגלחת ובקרבן והוא הדין בשוגג כי השגגה הוא אונס מה והוא מבואר:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 6 · פסוק 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וטמא את ראש נזרו. הורה שבהתחלת נזירתו היה טהור מזאת הטומאה ולפי שטמא ראש נזרו חייב בתגלחת ובקרבן להוציא מי שבאה לו נזירותו כשהוא טמא כמו שנדר נזירות בקבר שאינו מגלח ומביא קרבן על טמאתו:
וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו. ר"ל אחר שהזה עליו ממי חטאת בשלישי ובשביעי כדי שיהיה טהור בעת התגלחת שנאמר ביום טהרתו לפיכך אם לא הזה עליו ביו השביעי אינו מגלח עד שיהיה טהור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819