רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 6 · פסוק 2

איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר יי'. ר"ל שיבאר שהוא נודר נדר נזירות ותהיה כונתו לשמים והנה סמך זאת הפרשה לפרשת סוטה שעניינה להסיר הקטטה וההפסד מהבית ולפי שזאת הפרשה הוא להשקיט הריב והפסד מהאד' בעצמו מצד תשוקתו הגופית אשר יביאהו לחטא ושקטת זה הריב הוא ממה שיקדם בסדר בענין שלום הבית ושלום המדינה ולזה שמתהו התורה אחרון בסדר ועניין זאת הפרשה הוא לרפואת מי שיצרו גובר עליו כי הוא צריך שיזיר עצמו מן היין כי היין הוא סבת חזקה להגביר היצר הרע ולהמשך ממנו ההספד והגנות במדות ובעיון ולזה יהיה תועלת עוד בסמיכות זאת הפרשה לפרשת סוטה אמרו ז"ל כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין והיה זה כן כי היין הוא סבה חזקה להמשך אל המשגל והנה אמר כי יפליא לפי שאמר איש או אשה היה חושב יחשב שלא ינהג זה הדין אלא בגדולים ולזה אמר אחר כן כי יפליא ר"ל שמעת אשר מדרכו שיפליא יכנס בחק זאת המצוה וכן הענין במה שאמר ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע. ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע. ואשה כי תהיה זבה מבשרה שהרצון בכל אלו אפילו קטן או קטנה כשתגיע לזמן שיכן שימצא זה בהם וכן בזה המקום אף על פי שאמר איש או אשה כיון שאמר אחריהם כי יפליא ולא אמר כי ידור נדר למדנו שמעת שיתכן בו שיפליא הוא נכנס בגדר זאת המצוה והנה שערו חכמים שה ישלם בכמו שנה אחת קודם היותו גדול וזה יהיה כשיאסר הקטן מעצמו אמנם האב מזיר את בנו בנזיר קודם זה הזמן אם יראה שיצטרך לו והראיה שהאב מזיר את בנו בנזיר מה שראינו בשמשון ושמואל שנהגו בנזירות מזולת שנדרו בנזיר אבל הסכימו אבותיהם בזה ואם תאמר שגם האם תזיר את בנה בנזיר כמו שראינו בחנה ואשת מנוח אמרנו לך שמצאנו שנדרי הבת תלתה התורה קיומם והפרתם באב ולא באם ומזה המקום נתבאר שאין רושם להם בעניין נדרי זרעה ואיך יהיה זה והנה אינה מושלת גם על נדרי עצמה כי הבעל מיפר נדריה אם ירצה כמו שיתבאר והנה בארה התורה שאם נדר בנזיר סתם כל דיני נזירות חלים עליו והסבה בזה כי עניין הנזירות לא ישלם התועלת בו בזולת כל אלו הדברים הנזכרים בו כמו שנבאר בג"ה אחר באורינו דברי זאת הפרשה. ומזה המקום למדנו שמי שנדר לקיים קצת דיני נזירות יחוייב לו שינהג בכלם כי התורה חייבה זה: