רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 4

וצוה הכהן ולקח למטהר. הצווי בכהן והלקיחה בכל אדם:

שתי צפורים חיות טהורות. הרצון בצפורים שיהו דרין בבית כבשדה שהרי נאמר ושלח את הצפור החיה על פני השדה ואלו לא תהיה דרה בבית הנה בצאתה מידו תשתלח מעצמה על פני השדה והצפור שבזה התאר הוא צפור דרור ואמר חיות להוציא הטרפה שאי אפשר לה להחיות כי לה חולי או מכה יוליכה אל המות ואמר טהורות להוציא העופות הטמאים והנה ראוי שיקח יחד שתי אלו הצפורים ושיהיו שוים כי זה מדרך האחרים שיכון בהן המספר אלא שאין זה מעכב שכבר יתכן שיפול המספר בהם מפני היות כל אחד משניהם צפור:

ועץ ארז ואזוב ושני תולעת. ראוי שיעיה עץ הארז כשעור שיוכר בו שהוא עץ ארז. ולא יכבד על הכהן להזות בו עם אלו המינים הקשורים עמו ולזה יחוייב שיהיה בראשו טרף שיוכר בו שהוא ארז ושיהיה גדול מאד על האזוב כי הוא לוקח מצד מה שהוא מהצמח היותר גדול והאזוב לוקח מצד מה שהוא הצמח היותר קטן וכשהביטו מפרשי התורה באלו השרשים הספיק להם שיהיה אורכו אמה ובראשו טרף ועביו כמו רובע כרע המטה כשחלק אחד לשנים ושנים לארבעה ושיעור האזוב אינו פחות מטפח כי הוא יקחהו בידו אם שאר המינים ויטבלם בדם ובמים ויזה כמו שיזכור אחר זה וזה לא יתכן בפחות מטפח כי שעור אצבעות היד אשר בהם תהיה הלקיחה הוא קרוב מטפח. וראוי שיהיה זה האזוב המין ממנו שיקרא אזוב סתם לא המין שיקרא אזוב עם שם לווי כמו אזוב יון או אזוב מדברי כי התורה זכרה אזוב סתם ושיעור השני התולעת אין פחות משקל כי הוא ראוי שיהיה באופן שיקשרו בו אלו המינין וישובו להקיף בו לצפור החיה ראשי אגפיים והזנב באופן שתקשר עם אלו המינים קשירה מה ולא תפרכס בכנפיה ובזנבה וזה לא יתכן בפחות מזה השיעור לפי מה שנראה בחוש וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת. אין הרצון בזה שתהיה הצואה בכהן והשחיטה בכל אדם כי כבר נמשך אחר זה לזכור הפעלות הנשארות ולא זכר שיהיה עניינם נעשה על יד כהן והם פעולות מבואר מעניינם שלא יתכן העשותה כי אם על יד כהן והם לקיחת אלו המינים וטבילתם בדם וההזאה על המצורע ולזה הוא מבואר שכבר נזכר בזה המקום כהן להעיר שמזאת הפעולה יתחייב להיות הכל על ידי כהן ולזה יהיה הרצון בזה כי הכהן יצוה להביא אלו הצפרים אליו ויתר המינים הבאים עמהן וישחט האחד מהזוג: