רלב"ג ביאור המלות על התורה · בראשית · פרק 3 · פסוק 1

והנחש. הוא משל לכח הדמיוני והמשילהו לנחש להיותו מזיק לאדם בהגעת שלמותו כמו שקדם ולהיות כל השגתו מגעת בנסיון ר"ל שכאשר הושג בחוש בדבר פלוני שהוא מתוך הנה יצייר אותו הכח הדמיוני בזה האופן ולזה תמצא ענין הנחש נופל בנסיון אמר נחשתי ויברכני יי' בגללך. אמרו ז"ל על הנחש שהוא היה כשעור גמל וסמאל רוכב עליו ושהקב"ה שחק על גמל ורוכבו וכבר יפילו ז"ל שם סמאל על היצר הרע להיותו נגזר מהשמאל אשר היא הנטייה הדרך הישר וכבר התבאר לך במה שקדם שהכח הדמיוני מנהיג באופן מה הכח המתעורר ומוליך אותו לאשר יפנה במה שיציירהו מהטוב והרע בדברים. מכל חית השדה. הנה קרא הכחות הנפשיי' המצאים באדם ובזולתו מהב"ח חית השדה להיותם כמו חיצונים ממהותו המיוחד לו ואמנם היה זה כן לפי שהשדה חוץ לעיר ולזה תמצא שהשתמשו הרבה ליחס מה שהוא חוץ מהדבר אל השדה עד שכבר ביארו ז"ל ובשר בשדה טרפה לא תאכלו הבשר שיצא חוץ למחיצתו כמו שנזכר בפרק בהמה המקשה ובמקומות רבינו מהתלמוד. ולזאת הסבה בעינה נקרא הב"ח המדברי חית השדה להיות מקומו חוץ מהמקום שיהיה בו ישוב בני אדם אמר וחית השדה הושלמה לך ואופן היות הכח הדמיוני ערום יות' משאר הכחות המשיגו' ההיולאניות הוא מבואר כי הוא יצייר מה שרצה לציירו כשלא ימנעהו מזה כחות הנפש ולא ימצא בכל הכחות המשיגות היולאניות כח מצייר זולת הדמיון ומזה הצד היה למדמה מבוא גדול בעניין הנבואה ובמה שידמה לה'.