בארצם לא תנחל וגו'. זה אמנם היה מיושר התורה כי די להם באלו המתנות למה שיצטרך להם למחיתם וכן הענין בלויים רוצה לומר שדי להם במעשר שנותנים להם ישראל מכל תבואותיהם למחיתם והיתה כונת התורה בזה שלא יהיו אלו טרודי' במזונותיהם ויהיה להם פנאי לעסוק בתור ולהזכיר את בוראם ואמנם היו להם ערים לשבת כי בזולת זה אי אפשר להן ועם שבענין נתינת המעשר הערה להשיג השם יתעלה והנה היה בענינו מהיושר בנתינת זה השעור ישראל ללוים כי הוא חלק קרוב למה שהיה ראוי להם מנחלת הארץ לפי מספר השבטים ומזה יתבאר שחובה לישראל לתת המעשר מפירותיהם ללוים שלא תאמר שאי זה מישראל שיפריש מעשר הוא ללוי' ואם רצה יפריש ואם לא יפריש כאמרו כל חרם בישראל לך יהיה שאם רצה מחרים ואם לא רצה אינו מחרים וזה שאם היה הדבר כן אולי לא יהיה שם מי שיפריש מעש' ויעדר מזו הלוי' ולא יהיה זה גמולם הראוי להם על עבודת' ה' ית':
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 18 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819