מסת נדבת ידך אשר תתן. חייבתהו התורה להביא שלמי חגיגה בי"ט ההוא לפי שלא תשיג ידו להתנדב בזה לפי שמעשרותיו שהביא שם אינם בנדבה שהרי הם חובה עליו להביאם שם ולאכלם שם למדנו שצרך להביא מן החולין כאשר יברכך ה' אלהיך לפי שזה הלשון בעינו מצאנו בענין המעשרות זאת הפרשה באמרו. ושמחתם בכל משלח ידכם אתם וביתכם אשר ברכך ה' אלהיך והיה זה כן לפי שהם יהיו בהכרח לפי הברכה מה שאין כן בנדבה למדנו מזה שכבר יביאה גם כן ממעשרותיו ולזה אמרו רבותי' זכרונ' לברכה שהאכילה ראשונה יביא מן החולין והשאר יביא ממעשר שני כי הוא הוגבל לאכלו שם שלמי חגיגה כמו שקדם ואחר כך יאכל מעשר בהמה שהוגבל גם כן לאכלו שם כמו שקדם:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · דברים · פרק 16 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819