וצוה הכהן וחלצו. הצווי בכהן והחליצה בכל אדם. וחלצו. אשר הקצו. והביאו. מלמ' ששניהן חולצין שניהן קוצין שניהן מביאין את האבני'. מכאן אמרו אוי לרשע כו'. יכול אף כותל הסמוך לאויר שניהן חולצין ת"ל ואחר חלץ כו'. יכול אף קרמודים ולבנים ת"ל את האבנים. יכול ב' אבנים בלבד ת"ל אשר בהן הנגע. אתהן מחוץ לעיר. ולא אדם המצורע אלא חוץ למוקף חומה בלבד. אל מקום טמא. שיהא מקומו טמא: (עיין ברש"י ור"ל בעודן במקומן מטמאין את הטהרות):
קריאה במקור
אדרת אליהו · ויקרא · פרק 14 · פסוק 40
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e07ea6f3ae88a40969617600af5de2152353f9daae551e7acc7ab8a592758fba