אדרת אליהו · דברים · פרק 6 · פסוק 5

ואהבת. עיין רש״י. שאין לך אהבה במקום יראה. ויראה במקום אהבה. אלא במדת הקב״ה. ד״א אהבהו על הבריות כאברהם אביך דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. היכול אדם להבראות אפי' יתוש א'. אלא ללמדך שהכניסם תחת כנפי השכינה:

ובכל נפשך. כמ״ש כי עליך הורגנו וגו' ר״ש בן מנסיא אומר וכי אפשר ליהרג בכל יום אלא זו מילה. שמעון בן עזאי אומר ובכל נפשך אהבהו עד מיצוי הנפש:

ובכל מאדך. עיין רש״י. וכן איוב אמר ה' נתן וה' לקח וגו' והוא על מדת הפורעניות. מה אשתו אומרת עודך מחזיק וגו' ומה א״ל כדבר אחת הנבלות תדברי. אנשי דור המבול היה בועטים בטובה. וכשבאה עליהם הפורעניות היו מקבלים בע״כ. והלא הדברים ק״ו אם מי שבועט בטובה נאה בפורעניו'. מי שהוא נאה בטובה לא יהיה נאה בפורעניות והוא שאמר לה כדבר אחת וגו'. וכן סדום ועמורה היו וכו' ועוד יהא האדם שמח ביסורים יותר מן הטובה. שבטובה אפילו הוא כל ימיו אינו נמחל לו עון שבידו ובמה נמחל לו ביסורין. ראב״י אומר את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. מי גרם לבן שירצה לאב אלו יסורים. רמ״א וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש וגו'. אתה ולבך יודעים המעשים אשר עשית והיסורים שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך. ר״י בר יהודה אומר חביבים יסורים לפני המקום. שכבודו של מקום חל על מי שיסורים באים עליו שנאמר ה' אלהיך מיסרך. ר' נתן בר יוסף אומר כשם שהברית כרותה לארץ כך כו' שנאמר ה' אלהיך מיסרך ונאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו'. רשב״י אומר חביבים יסורין. ששלש מתנות נתן לישראל שאומות העולם מתאוין להם ולא ניתנו לישראל אלא ע״י יסורין וכו'. ר' נחמי' אומר חביבים יסורים כשם שקרבנות מרצים כך יסורים מרצים. בקרבנות הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו. ביסורים הוא אומר. והם ירצו את עונם. ועוד שמרצים יותר מקרבנות. שהקרבנות בממונו. ויסורים בגופו. וכה״א עור בעד עור. וכבר הי' ר״א חולה. ונכנסו ר״ט ור״י וראב״ע ור״ע לבקרו. נענה ר״ט ואמ' חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שהיא מאירה לעה״ז ואתה בע״הז ובעה״ב. נענה ר״י ואמר חביבים יסורים יותר ממתן גשמים. שהגשמים נותנין חיים בעה״ז ואתה כו'. א״ל ראב״ע רבי חביב אתה יותר מאב ואם שהן מביאין וכו'. נענה ר״ע ואמר רבי חביבים יסורים. וא״ל ר״א לתלמידיו סמכוני. ישב לו ר״א. אמר לו. אמור עקיבא. א״ל הרי הוא אומר (מלכים ב כ״א:א׳) בן שנים עשר שנה מנשה במלכו. וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים. ואומר (משלי כ״ה:א׳) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה. וכי עלה על דעתך שחזקיה למד תורה לכל ישראל. ולמנשה בנו לא למד. אלא כל תלמוד שלימדו. וכל עמל שעמל בו לא הועילו אלא יסורים. שנ' (ד״ה ב' ל״ג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויאסרהו וגו' ויכנע מאד וישיבהו ירושלים למלכותו. הא למדנו שחביבין יסורים. רמ״א הרי הוא אומר ואהבת וגו' בכל לבבך כאברהם. שנ' כי ידעתיו וגו'. ובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו ע״ג המזבח. ובכל מאדך. הוי מודה לו כיעקב שאמר קטנתי מכל החסדים ועתה הייתי לשני מחנות: