אדרת אליהו · ויקרא · פרק 27 · פסוק 25

וכל ערכך יהיה בשקל. אין בערכין פחות מסלע (פי' שאם אין לו סלע לא יצא ידי נדרו ואם העשיר חייב לשלם):

בשקל הקדש. מה ת"ל לפי שנאמר ופדה יכול בעבדי' ובשטרות ובקרקעות ת"ל בשקל הקדש אין לי אלא סלעים של קודש מניין לרבות דבר המיטלטל ת"ל ופדה לרבות דבר המיטלטל א"כ למה נאמר בשקל הקודש פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות:

עשרים גרה יהיה השקל. מניין שאם רצה להוסיף מוסיף (פי' שאם רצה להגדיל הסלע דהיינו שיהא כ"ה גרה ירבה וחייבין ליתן סלע כזו כיון שנתגדל הסלע) ת"ל יהיה. יכול אם רצה לפחות יפחות (פי' שאם רצה להקטין הסלע) יכול שיפדה בפחות ת"ל הוא (פי' דוקא הוא ולא פחות ממנו) אך בכור כו'. אלו נאמר בכור לא יקדיש הייתי אומר [ר"ל בכור אדם לא יקדיש ועיין בק"א] בכור לא יקדיש ת"ל אתו אותו אין אתה מקדיש אבל אתה מקדיש בכור אדם. ועדיין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים ת"ל בבהמה בבהמה עסקתו. יכול לא יקדישנו מן הבטן ת"ל אשר יבכר לה' לא יקדיש. משיתבכר אין אתה מקדישו אבל מקדישו אתה מן הבטן. מכאן אמרו מערימין על הבכור (פי' שמקדיש אותו מן הבטן שחל עליו קדושה קודם שיהא בכור). [תמורה כ"ה ע"א] יכול אף ולדי כל הקדשים כן ת"ל אך. ר' ישמעאל אומר (ערכין כ"ט ע"א) כתוב א' לא יקדיש וכתוב א' תקדיש הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי. ד"א ר' ישמעאל אומר מניין שלא יקדיש אדם הבכור ת"ל בכור לא יקדיש איש אתו יכול לא יקדישנו הקדש עילוי (פי' דהיינו לבדק הבית שצריך ליתן כדי דמיו אם היה ההקדש נדר ואם היה נדבה צריך ליתן כדי הנאה שיש לו ממה שהקדיש ואם הקדיש בכור יכול שאין צריך ליתן אף זה) ת"ל כל זכר תקדיש משמע אפי' בכור. ומה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח. אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מביאו להקדש עילוי. שהוא חל על הכל ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל. אין לי אלא בכור מניין לכל הקדשים שאין משנים אותם מקדושה לקדושה ת"ל בבהמה לא יקדיש איש אתו. יכול לא יקדישנו הקדש עילוי ת"ל בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש. מה ראית להביאו להקדש עילוי ולהוציאו מהקדש מזבח אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מביאו להקדש עילוי שהוא חל על הכל ומוציאו מהקדש מזבח שאינו חל על הכל: