אדרת אליהו · ויקרא · פרק 27 · פסוק 28

אך כל חרם אשר יחרם. יכול יחרים כל אשר לו ת"ל מכל אשר לו ולא כל אשר לו (כל המימרא אינו בת"כ רק בערכין כ"ח ע"א) יכול יחרים מין א' כלו ת"ל מאדם ולא כל אדם. א"ל אלא אדם שא"א לו בלא עבודה. בהמה מניין ת"ל מבהמה ולא כל בהמה א"ל אלא אלו שדה מניין ת"ל משדה אחוזתו ולא כל שדה אחוזתו. מטלטלין מניין ת"ל מכל אשר לו. יכול אם החרים אדם את כולם יהיו מוחרמים ת"ל אך. אמר ר"א ב"ע ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו. יכול יחרים אדם בנו ובתו ושפחתו העברים ת"ל בהמה מה בהמה יש לו רשות למוכרה אף כל שיש לו רשות למוכרה יצא עבד עברי שאין לו רשות למכרו והלא בתו שיש לו רשות למוכרה יכול יחרימנה ת"ל בהמה מה בהמה שיש לו רשות למוכרה לעולם אף אדם שיש לו רשות למוכרו לעולם יצא בתו שאין לו רשות למוכרה אלא כשהיא קטנה:

ומשדה אחזתו. ולא שדה מקנה [פי' דשדה מקנה אין יכול להחרים] מכל אשר לו ומשדה אחזתו (ערכין שם) מה שדה אחוזה אין לוים וכהנים מחרימין שנאמר כי אחוזת עולם הוא להם אף מטלטלין אין כהנים ולוים מחרימין דברי ר' יהודה שנאמר אך. ר"ש אומר הכהנים אין מחרימין שהחרמים שלהם הלוים מחרימים שאין החרמים שלהם. אמר רבי נראים דברי ר' יהודה בקרקעות שאף הלוים אינן מחרימים שדה אחוזה שנאמר כי אחוזת עולם היא להם. ודברי ר' שמעון במטלטלין דלא שייך התם אחוזת עולם וגבי כהנים אמרינן שהחרמים שלהם משא"כ גבי לוים:

לא ימכר. לגזבר:

ולא יגאל. לבעלים מה יעשה לו כשדה החרם לכהן תהי' אחזתו או יכול אפילו פירש לה' ת"ל כל חרם קדש קדשים הוא לה' [אלמא דיש חרם שהוא לה' והיינו כשפירש אבל הכא ודאי איירי בחרמי כהן דכתיב לא ימכר ולא יגאל פי' שאין לפדות עד שיבא ליד כהן וזה לא שייך אלא בחרמי כהן] ר' יהודה ב"ב אומר מניין שסתם חרמים לבד"ה ת"ל כל חרם קדש קדשים הוא לה' או יכול אעפ"י שפירש לכהן ת"ל הוא. מניין שמחרים אדם את קדשיו ת"ל כל חרם קדש. מניין שמחרים אדם את קדשי קדשיו ת"ל כל חרם קדש קדשים. [ערכין כ"ט ע"א] ד"א חרמי כהנים כל שבבית הבעלים הם כהקדש לכל דבריהם שנא' כל חרם ק"ק. ניתן לכהן הם כחולין לכל דבריהם שנא' כל חרם לך יהי':