אדרת אליהו · דברים · פרק 18 · פסוק 11

וחבר חבר. שמקהיל נחשי' ועקרבי' במקום אחד:

ושאל אוב. זה המדבר משחיו. וידעני. עצם ידוע בפיו:

אוב וידעני. הוא אזהרה על הנשאל דאזהרה על אוב וידעוני גופיה כתיב בפ' קדשים אל תפנו אל האבת ואל הידענים וכתיב מיתה באותה פרשה ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו וגו' וגם באותו לשון של אזהרה דאל תפנו כתיב ג״כ באותו לשון כרת והנפש אשר תפנה חל האבת וגו' והכרתי אתו וגו':

(א״ה פירוש הגאון ז״ל הוא שלא כדעת רש״י בסנהדרין דף ס״ה ע״א רק דעת התוספת שם בד״ה והנשאל בהם יעו״ש. ועיקר הוכחת התוספת דאל תפנו קאי על בעל אוב עצמו ולא על הנשאל מדכתיב גביה כרת. אבל אין זה קושיא ונתפוס העיקר כדעת רש״י ז״ל כי אזהרת אוב עצמו בכאן ושאל אוב. ואזהרת הנשאל מאל תפנו ומה שהקשו א״פ יהא הנשאל בכרת ז״א דהא גבי כרת כתיב לשון אחר אשר תפנה וגו' לזנות אחריהם ש״מ דקאי על אוב עצמו ולא על הנשאל משא״כ באזהרה כתיב אל תפנו לחוד. ובהכי דייק שפיר לישנא דקרא ושאל אוב ולא כתיב ונשאל אוב בלשון נפעל כמו דקאמר במתניתין דידן והנשאל בהם לפי דקאי על אוב עצמו והוא השואל ולא על הנשאל והדברים נכוחים למבין):

ודרש אל המתים. זה הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה: