אדרת אליהו · ויקרא · פרק 19 · פסוק 20

איש. פרט לקטן ואיש לרבות בן ט' שנים ויום א':

את אשה. פרט לקטנה:

שכבת זרע. [כל המימרא ביבמות דף נ"ה ע"א וע"ב] פרט להעראה מכאן להעראה בחייבי לאוין:

שכבת זרע דאשת איש. פרט למשמש מת או לאחר מיתה:

ש"ז דסוטה. פרט לשקינא לה בדרך אברים. והיא שפחה. בכנענית הכתוב מדבר. והיא שפחה נחרפת. מאורסת לעבד עברי. [כל המימרא עיין בכריתות דף י"א ע"א] ד"א נחרפת אינו חייב אלא על שפחה בעולה שנאמר אם תכתוש את האויל כו' (משלי כ"ז כ"ב). והפדה עיין רש"י ז"ל והפדה בכסף וחופשה בשטר שנא' כאן לה ונאמר להלן וכתב לה מה שם בשטר אף כו'. מכאן שיוצא בכסף ובשטר (הוא בגיטין מ"א ע"א) יכול המשחרר חצי עבדו קנה ת"ל לה ונאמר להלן לה מה להלן חציו לא אף כאן כו'. ר' אומר מקיש שטר לכסף מה כסף בחציו אף שטר כן:

בקרת. מכות מכאן שהיא לוקה יכול אף הוא ת"ל תהי'. כי לא חפשה עיין רש"י ז"ל. רש"א שטר גומר ואיו כסף גומר: