אדרת אליהו · דברים · פרק 32 · פסוק 35

לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם. פי' הקב״ה אומר. לי נקם אני בעצמי אנקם מהם וכמ״ש למעלה כמס עמדי:

נקם ושלם. לפי שיש אויבים ושונאים. אויב הוא מי שרוצה להרע לאדם לגוף. שונא הוא שמסיתו מדרכי ה' לרעה. והשונא יותר רע מן האויב לפי שהוא בנפש ולכן כתיב ידך תמצא אויביך ימינך תמצא שונאיך. ידך שמאל לאויב שבגוף. ימינך תמצא שונאיך. שהוא בנפש תמצאנו ימינך. וז״ש ידי יסדה ארץ הארץ ביד. והשמים בימין. לכך אויביך הוא בעה״ז בשמאל וז״ש לי נקם הוא על אויבים אנקם מהם. ועל השונאים שהסיתו מדרכי הש״י ושלם. אשלם להם פורענות על זה:

לעת תמוט רגלם. זה יהיה כשתמוט רגל שלהם. והרגל הוא זכות מה שכיבד עשו ליצחק אביו בשליחותו של אביו וכתיב ועמדו רגליו של הקב״ה על הר הזתים:

ד״א כי בדניאל כתיב חזה הוית וגו' הוא צלמא ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש שקוהי די פרזל רגלוהי מנהן די פרזל ומנהן די חסף חזה הוית עד די התגזרת אבן וגומר ומחת לצלמא על רגלוהי וגומר באדין דקו כחדא וגומר. וזהו לפי שנפל על הרגל שהיא כל היקום של האדם ויפול כל האדם. ואמר לעת תמוט רגלם. רגל של ד' המלכים ואז אשלם להם על כל הרעה שעשו שהריעו לישראל וזהו בעקבתא דמשיחא הוא העקב שהו' בסוף הרגל:

כי קרוב יום אידם. פי' בזמן שתמוט רגלם אז יקרב יום אידם והוא כשיגמור זכותם מה שכיבד עשו לאביו אז יקרב איד שלהם ולא אאריך להם:

וחש עתדת למו. פורעניות העתידות לבא עליהם הכל יביאם הקב״ה עליהם בזמן קרוב זה אחר זה וז״ש בקדיש. בעגלא ובזמן קריב. בעגלא היא שימהר הקב״ה להביא הגאולה. וגם הגאולה גופא יהיה הכל בזמן קרוב שהגאולה תהיה בהרב' ענינים כמו תחיית המתי' וגוג ומגוג ויהיו הכל בזמן קרוב זה אחר זה וז״ש וחש עתדת פורעניות העתידה לבא עליהם יביא הכל בזה אחר זה ולא יתנם השב רוחם: