אדרת אליהו · במדבר · פרק 22 · פסוק 5

פתורה אשר על הנהר. הענין הוא כי משלשה דברים בא השפע לעולם תחילה ונהר יצא מעדן ומשם בא השפע לשולחן ומשם לא״י ומשם לשאר הארצות וכנגד אילו הג' אמר הוא ג' ענינים שלו פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו:

מהדורא תניינא
וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. ג״כ ג' מדרגות בלעם הוא החושיי. בן הוא רה״ק. בעור הוא מדרגה דנבואה וכמ״ש למעלה גבי בלק אלא דבלק היה מצפור שהוא מאויר ובלעם מבהמה שתרגום בהמה בעירא והוא ארציי ובלק היה גדול במדרגתו מבלעם אלא דבלעם היה יודע לכוון השעה:

פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו. פתורה הוא שם העיר אשר דר שם בלעם. אשר על הנהר. הוא שם המקום שהעיר עומדת סמוך לו והוא הנהר הידוע שהוא פרת וכמ״ש ושם הנהר הרביעי הוא פרת וטעם למה לפרת קורין נהר סתם וגם קשה מלת הוא דכתיב והנהר הרביעי הוא פרת ולא אמר הוא גיחון הוא חדקל והענין הוא שהנהר היוצא מעדן הוא בעצמו הנקר' פרת אלא שממנו יוצאין ג' ראשי נהרות אחרו' דהיינו פישון גיחון חדקל. ופרת בעצמו הולך לו להלן ולכך אמר שם האחד פישון כו' ושם הנהר הרביעי הוא פרת הוא הנהר בעצמו היוצא מעדן וזהו שאמרו בגמ' כל הנהרות אמבטיאה שלהם פרת ועוד אמרו הנודר מפרת אסור בכל הנהרות (והוא גמרא מפורשת בבכורות דף נ״ה ע״א וב') לפי שהוא נכלל בתוך כל הנהרות וכמו שכתבתי למעלה:

ארץ בני עמו. סימן האומה כי מארם היה בלעם:

פתורה. הוא תרגום של שולחן כי נבואתו היתה הכל ממקום הקדושה וזה כי היה לו שולחן עם קסמיו והוא להשפיע עליו משולחן שבמקדש:

אשר על הנהר. הוא נגד הנהר ונהר יצא מעדן:

ארץ בני עמו. מדינת ארץ כשפים שנאמ' כי מלאו מקדם (ישעיהו ב׳:ו׳ וי״ו):

לקרא לו לאמר. ג' דברים קריאה אמירה דבור וידוע כי הדבור הוא המיוחד כשמדבר אחד אל חבירו פנים בפנים משא״כ קריאה ואמירה שאינו אלא מצווה לאחר שיאמרו לו הדבר וכאן היה כולם. לקרא. זהו קריאה. לאמר הנה עם יצא ממצרים. הוא אמירה דהיינו אמירת השלוחים. לו. הוא דיבור שידבר לו פנים בפנים:

עם יצא ממצרים. הנה כסה את עין הארץ. ג' דברים כנגד ג' מקומות שהיו שם בני ישראל א' במצרים. והשני ביציאתם שהיו במדבר. והשלישית בא״י והן נגד ג' אבות כדלעיל ולכך אמר כאן ג' דברים הנה עם. שאינו חשוב כלל וכמ״ש בן ישי ולפי שלא היה מחשיבו לא רצה לקראו בשמו המיוחד לו וכן כתיב בני איש כו' וזהו עם שאינו חשוב כלל:

יצא ממצרים. שמעצמם יצאו שלא ברשות כלל:

הנה כסה את עין הארץ. פי' עין השמש. מעורבבין ובלא סדר כלל וכענין שנא' בארבה ויכס את עין כל הארץ וכתיב מלך אין לארבה וזהו הג' מקומות. עם. הוא במצרים. יצא ממצרים. הוא יציאתם והליכתם במדבר. הנה כסה את עין הארץ. הוא ביאת א״י ולפי שכבר כבשו סיחון ועוג שהיו שומרין לא״י לכך אמר שחפו את עין הארץ שכבר כבשום. וכנגד ג״ד אלו אמר ג״ד

מהדורא תליתאה
וישלח מלאכי' כי' כתוב בזוהר מלאכים ממש מלאכי' קדישין שמהתהון דילהון לאשלמא חרשייהו והענין הוא כי יש חילוק בין מלאכים למלאך כמ״ש ברעי' מהימנא פ' נשא בפ' ברכת כהנים כי ג' זווגים לעילא ג' ברכות ג' קדושות וא' לתתא יחוד. וזה הוא החילוק בין מלאכים למלאך בלשון יחיד פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו. ג' שמות לג' מקומותיו פתורה הוא שם העיר. ארץ בני עמו. הוא ארץ ארם שכולה כישופין. אשר על הנהר. הוא שם הנהר וכמ״ש ונהר יצא מעדן והנהר הרביעי הוא פרת. ובג' מקומות אלו נתחזק בכישופיו. ארץ בני עמו. שכל בני עמו נתחזקו בזה הארץ לבד ולכן כתיב מן ארם ינחני בלק כו' וכמ״ש כמה פעמים ארמי אובד אבי כו' לבן הארמי. מפדן ארם. והן ג' דברים שהיו בבית המקדש מזבח בעזרה. שולחן בהיכל. ארון בק״ק. לקרא לו לאמר. ידוע הוא כי כל ענין נשלם בשלשה דברים קריאה דיבור אמירה ולכן במתן תורה כתיב אלו הג'. ויקרא ה' למשה. וידבר אלהים. לאמר. וכן באהל מועד כתיב ויקרא אל משה כו'. וידבר אליו לאמר ולמדו בת״כ שלכל הדברות היה קריאה מקודם וכנגד אלו עשה בלק ג״כ שלשה לקרא הוא קריאה. לאמר. הוא אמירה. לו. הוא דיבור המיוחד לו בלבדו ואע״פ שאין כתיב כאן מה היה הדבור המיוחד אליו כתיב לקמן וידברו אליו דברי בלק מייחד הדיבור אליו בלבד:

הנה עם כו'. הנה כסה. והוא כו'. ידוע כי העולם נחלק לג'. שמים. וארץ. ואחד הוא כלול משניהם והוא אדם וכמ״ש וייצר ה' אלהים וגו' ויפח באפיו נשמת חיים ולכך אלו הג' הן ד' כי השלישי יש בו משניהם ולכך כתיב ג״כ אם לא בריתי וגו' חקות שמים ארץ לא שמתי (ירמי' ל״ג כ״ה) כי ידוע שהתורה הוא ג״כ נחלקת לב' עניינים הא' הוא ורוחניי והוא לימוד התורה והא' הוא קיום מצותיה שהם אינם אלא בארץ ולכך כשרצו המלאכים שיתן הקב״ה להם התורה רצו שיתן להם הרוחניי והשיב להם משה רע״ה תורה מה כתיב בה כו' שהם קיום המצות שאינם אלא בארץ. וכנגד ג' אלו שלח בלק לבלעם הנה עם. הוא האדם. הנה כסה את עין הארץ. הוא הארץ והוא לשון נסתר הם שמים הנסתרים:

ישב ממלי. להכריתני וכמ״ש כי אמילם:

עם יצא ממצרי'. הם ב״ד. עם. הוא כשהיו במצרי'. יצא ממצרי'. הוא דרגא דמדבר כשיצאו ממצרים. ושלח לו עוד ב' דרגין הנה כסה את עין הארץ הוא דרגא דא״י. והוא ישב ממלי. הוא לע״ל שההתחלה יהיה בנפילת מואב וכמ״ש ומחץ פאתי מואב כו' ואח״כ וקם שבט מישראל וזהו ממלי שיותחל הנפילה ממני ובקש שיקללם כנגד ד' דברים אלו לכה נא ארה לי את העם. כנגד עם יצא. עצום הוא. נגד והוא ישב ממלי. אולי אוכל נכה בו. הוא עכשיו זמן המדבר. ואגרשנו מן הארץ. הוא דרגא דא״י וכנגד כסה את עין הארץ. ובסוף ברכם בד' ברכו' כל ברכ' כנגד קלל' שני דרגין העליוני' בקש בלק מבלעם שהוא יקלל אותם ולכך כתיב ארה לי את העם. כי עצום הוא ממני. כי בלעם הי' גדול מבלק שבלק היה צריך לו ואח״כ אמר ב' דרגין תתאין אולי אוכל נכה בו. ואגרשנו מן הארץ. תלה זה בעצמו אבל ב' דברים העליונים בקש מבלעם שהוא יתחיל לעשותם:

הנה עם יצא הנה כסה והוא ישב כו'. הענין הוא ג' לשונות אלו כי ישראל נחלקים לששים וכמ״ש הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה הנה גי' ס' וכן בכמה מקומות נחלקים ישראל לששים ואעפ״כ באו בחשבון שבעים. והשבעים הם לעולם נחשבים לשבעים ושנים. וששים נחשבים לס״ה ולס״ו וזהו שכתוב כאן ב״פ הנה ופעם א' והוא ותיבת הוא משלמת להנה הוא ע״ב ואות ו' מן והוא משלמת להנה הב' הוא ס״ו והענין הוא שששים נחשבין לשבעי' מצינו במשפחות ישראל וכמ״ש כי אתם המעט דרשו רז״ל ה' מעט משבעים שאינם אלא ס״ה משפחות ונפרש זה כי ידוע שישראל נמנו שלשה פעמים א' בירידתם למצרים בפ' ויגש. ב' כשהוקם המשכן בפ' במדבר. ופעם הג' בפ' פינחס ותחילה נעיין בכתובים בפ' ויגש תמצאם שהם עולים למנין שבעים כשתחשוב ג״כ השבטים עצמם בכללם והכלל הוא כי בני הגבירות היו כפל כמו בני האמהות כל גבירה שני פעמים כמו שפחתה וזה החשבון בני ראובן ד'. חנוך פלוא חצרן כרמי. בני שמעון ששה. ימואל ימין אהד יכין צחר שאול:

בני לוי ג'. גרשון קהת מררי:

בני יהודה ה'. שלה פרץ זרח חצרן חמול:

בני ישכר ד'. תולע פוה יוב שמרן:

בני זבלון ג'. סרד אלון יחלאל:

וששה שבטים עצמן ודינה אחותם הרי ל״ב והא דכתיב ל״ג אמרו רז״ל שיוכבד השלימה ובזוה' תירץ שיעקב בעצמו השלים למנין ל״ג:

בני זלפה שפחתה חצי ממנה והוא י״ו. בני גד ז'. צפיון חגי שוני אצבן ערי ארודי אראלי:

בני אשר ז'. ימנה ישוה ישוי בריעה שרח חבר מלכיאל:

ושני שבטים עצמן הרי י״ו. ובין כולם מ״ט משפחות כנגד מ״ט פנים לתורה כי יש מ״ט פנים וע' פנים כי שבעים אומות הם כל א' לשון אחר כי הם נפרדים ונפזרי' ובישראל יש ע' משפחות והם כולם לשון אחד כי הם בסוד היחוד אלא שכנגדן יש להם ע' פני' לתורה:

בני רחל י״ד. בני יוסף ב' מנשה אפרים:

בני בנימן י'. בלע בכר אשבל גרא נעמן אחי ראש מפים חפים ארד ועם השבטים עצמן הרי י״ד:

בני בלהה חציין ז' בני דן א'. חשים. בני נפתלי ד'. יחצאל גוני יצר שלם ועם השבטים הרי ז' סך הכל ע' ועכשיו נחשוב החשבון של השבטים בפ' פינחס ותמצאם חסרים ה'. שלשה מבנימין וסימן גב״ר גרא בכר ראש ואע״פ שגם נעמן וארד חסר. זה השלימו בני בלע ארד ונעמן ודלא כיש אומרים שגם בפ' ויגש נחשבים נעמן וארד שהיו בני בלע זה אינו דא״כ היו כתובים ג״כ כסדר שכתובין בפ' ויגש נעמן קודם לארד אלא מוכח שהנחשבין כאן הם בני בלע ולפי שנחסרו מבני בנימין ג״כ נעמן וארד. הוצרכו להשלימם בבני בלע ומ״מ ג' חסרים גרא בכר ראש. ושתים נתחלפו בפ' ויגש כתיב אחי וכאן אחירם. שם מפים וכאן שפופם וכל אלו השינויי' דרשו רז״ל שיש להם טעם והחסרים שנחסרו נפלו במלחמה שנלחמו כשחזרו מהר ההר כידוע. אלא דקשה הא חסר עוד י״ז. י״ב שבטים שנחשבו בפ' ויגש ושלשה נקבות דינה שרח יוכבד (ואף שנכתב כאן ושם בת אשר שרח הנה פ' ויגש נמנה בתוך השבטים דכתיב ושרח אחתם אבל כאן הוא רומז שלא היתה בת אשר כלל רק בת אשתו. וכגי' הרמב״ן בתרגום ושום בת אתת אשר). ומשמעון חסר א' דהיינו אהד ובאשר חסר א' דהיינו ישוה נמצאו חסרים חמשה ואף שגם עוד שאר משפחות אינם כתובים כאן כמו שכתוב בפ' ויגש זה אין קפידא כי השמות נתחלפו במקצת ודרשום רז״ל בבני ראובן לא נתחלף כלל. בבני שמעון נתחלף. בפ' ויגש כתיב ימואל וכאן כתיב נמואל. ואהד חסר לגמרי. בפ' ויגש כתיב צחר ובפ' פינחס כתיב זרח. בבני גד בפ' ויגש כתיב צפיון וכאן כתיב צפן. בפ' ויגש כתיב אצבן וכאן כתיב אזני. בבני ישכר כתיב שם יוב וכאן כתיב ישוב:

ועוד שנים מנשה ואפרים שהרי שם לא נחשבו למשפחות וזה נשלם כאן בני מנשה ח'. מכיר גלעד איעזר חלק אשריאל שכם שמידע חפר. בני אפרים ד'. שותלח בכר תחן ערן הרי י״ב וזה הברכה ברכם יעקב שיהיו מנשה ואפרים שקולים ככל ישראל שאף הם י״ב משפחות נגד י״ב שבטים נשארו חסרים חמשה ג' נשים ומנשה ואפרי' והן נשלמו בחמשה משפחות לוי שחישב כאן יתר על החשבון שבפ' ויגש והן לבני חברני מחלי מושי קרחי. חמשה אלו השלימו חמשה החסרי' מחשבון פ' ויגש וא״ת לפ״ז הן ע״ג כי בחשבון פ' במדבר אין חושב גרשון קהת מררי בכלל משפחות וכאן חושב כולם למשפחות משפחת הגרשני כו' ותירץ דבפ' במדבר חושב בני לוי שמונה משפחות וכאן נחסרו שלשה דהיינו משפחת השמעי ומשפחת העזיאלי ומשפחת היצהרי ונשלמו בג' אלו שחושב גרשון קהת מררי לג' משפחות והרי בין כולם ס״ה וכמו כן האומות הם ע' ומצינו שנחשבין פעמים לע״ב ופעמים לס' והוא כי מן ע' אומות ששים סובבים לארץ ישראל ועשרה יושבים בא״י כמו שחושב בפ' לך לך לזרעך נתתי את הארץ הזאת כו' חושב שם עשר אומות ועוד שנים הם סיני וצידן סיני יושב על גבול דרום וצידן על גבול צפון והן נכללין בתוך א״י ולעתיד יתוספו אלו הב' אומות על נחלת א״י וסיני הוא יושב בדרום כמ״ש אלה יבאו מארץ סינים כו' וכן כתוב ביחזקאל שיתוסף לדרומה ולצפונה והעשרה אומות שיושבים בא״י הם מפורשים בפ' לך לך לזרעך נתתי כו' קיני קנזי קדמני חתי פרזי רפאי' אמרי כנעני גרגשי יבוסי ואף שבפ' נח חשיב שהיו לכנען י״ב עם כנען עצמו וצידן חת יבוסי אמרי גרגשי חוי ערקי סיני ארודי צמרי חמתי אף על פי כן לא חשבם בפרשה לך לך. לצידן וסיני לפי שהם היו חוץ לארץ ישראל. וארודי צמרי חמתי הם קיני קנזי קדמני. וחוי הוא רפאים וכן אמרו במסכת שבת (דף פ״ה עמוד א') למה נקרא שמם חוי כו' ערקי הוא פרזי אלא שלא לקחוה בני ישראל לקיני קנזי קדמני וזהו מה שלא הורשו באדום עמון ומואב כי הם לקחום מקיני קנזי קדמני ונקרא על שמם ולעתיד יירשום בני ישראל וכמו שכתוב אדום ומואב משלוח ידם כו' ומה שתמצא לפעמים כתיב בפסוק רק חמשה עממים דהיינו בפרשה בא בפרשה קדש. אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והיבוסי לפי שאלו החמשה היו זבת חלב ודבש וכמ״ש בפסוק שם ארץ זבת חלב ודבש ומה שלפעמים כתוב ששה אומות דהיינו בפרשה שופטים בסופו לפי ששם כתוב כי החר' תחרימ' כו' ולכך אינו כתיב שם הגרגשי לפי שהוא פנה מעצמו ולא בא עליו הצווי כי החרם תחרימם ולפעמי' כתיב כל השבעה אומות דהיינו בסוף ואתחנן והיה כי יביאך כו' ששם מדבר מארץ ז' אומות:

נמצא עכ״פ הכלל הוא כי ס' אומות הן יושבים חוץ לא״י ועשרה שהם י״ב בתוך א״י וזהו ששלח לו בלק. הנה. הנה. והוא רמז לו על זה הענין שיש ס' והוא ע״ב ופעמים ס״ו והם ס״ה

מהדורא רביעאה
וישלח מלאכים. הוא החמישית במעשה. מלאכים אמרו כ״ח דרגין קסמין שלח לו. ולכן כאן ג' פסוקים וירא ויגר. (הם תרויהון כ״ג תיבות) ויאמר מואב (הוא ג״כ כ״ג תיבות) וישלח. ועתה. הן כ״ח כ״ח:

ב״פ הראשונים הם ג' אתוון גילופי גלופין דע״ב שהוא בחכמה. ויאמר הוא ג' דס״ג דבינה שנכלל באחד חיך וגרון שהיא מלכות להם. וישלח ועתה. הם ד' של דעת ששם נתגלה דרגא רביעית נו״ק שני שיני״ן ג' וד' נגד ה' אלהים צבאות ומ״ה וב״ן וכן מה טובו אהליך כו':

פתורה כו' ג' אלהים כמ״ש למעלה. ארץ בני עמו. שכולם היו מכשפים כמותו שארץ ארם קרובה לקדושה:

הנה עם יצא ממצרים. ד' דרגין. הנה הנה. ב' דרגין התחתונות. יצא ממצרים. כמ״ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך ממצרי' והוא ידוע עלמא עילאה:

מהדורא שתיתאה
הנה עם וגו' הנה כסה וכו' והוא ישב כו'. סוד ע״ב. לפי שיש בתורה ב' פעמים ס'. ששים המה מלכות. ששים גבורים סביב. והם א' דמשה וא' דשלמה כמ״ש בתיקונים תיקון י״ג ותיבת הוא משלים לע״ב. שרשא דאילנא כמ״ש בזוהר פ' בשלח. וזהו סוד אני ה' הוא שמי. והוא גימטריא י״ח כמ״ש הגיא. י״ג וה' וכן והוא י״ב ו' הם ח״י דו״ן דכר ו' נוקבא י״ב והם הכל אחד כי בחינה אחרונה דדכורא הוא כתר דנוקבא כתר ועטרה. והוא סוד מ״ש בזוהר ס״ו וע״ב. ס״ו נפשות שירדו למצרים וע' נפש. וכן ס' וע״ב והן סוד חב״ד. והוא סוד הדעת. הנה. הנה. סוד חו״ב. והוא יושב. הוא סוד י״ב תחומין שבדעת והם י״ב צירופין של יושב. וכמו ששלח בלק אל בלעם הנה עם וכו' ועתה לכה. ובזה הלשון השיב בלעם שלא יוכל לקללם ואמר הנה באתי וגו' עתה היכל וגו'. וכן כאשר חרה אפו של בלק על בלעם אמר והנה ברכת ברך וגו' ועתה ברח לך וגו'. ואדעה מה יסף ה' דבר עמי. כמ״ש מה שמו ומה שם בנו כי תדע: