אדרת אליהו · במדבר · פרק 22 · פסוק 3

וירא ויגר. סוד ראשית ואחרית ואלה הג' וירא ויגר ויקץ. הם במחשבה חב״ד ולכן כתיב באלו הב' האחרוני' מפני העם מפני בני ישראל כי הה בסוד שני הפנים וחכמתם בסוד המצח סתימא מאד כמ״ש ונעלמה מעיני כל חי וז' תחתונות הם בסוד ז' נקבים שהם נגלה וכמ״ש בגמ' הני ג' ה' ז' כנגד מי ח״א נגד ברכת כהנים וח״א נגד שלשה שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך והן הכל אחד ג' שומרי הסף הם נגד ג' תיבות יברכך ה' וישמרך שבפסוק זה כתיב ג״כ לשון שמירה ומ״ד נגד חמשה מרואי פני המלך הוא פסוק יאר ה' פניו אליך ויחנך הוא ג״כ חמשה תיבות וכתיב בו פנים ומ״ד ז' רואי פני המלך הוא נגד פסוק הג' שהוא ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום הוא ז' תיבות וג״כ כתיב בו פנים והם ב' הפנים שכתבנו למעלה והענין הוא כי בין מרואי פני המלך או רואי פני המלך הוא חדא שיש שבעה רואי פני המלך וחמשה מהם מרואי פני המלך הם נכנסים לפנים מהפרגוד והם חמשה של הדעת שמתפשטים בתוך ז״ת:

כי רב הוא. כמ״ש והיטבך והרבך מאבתיך. ורבו כמו רבו. והות לטור רב ומלאת כל ארעא וז״ש מאד כמ״ש ואחריתך ישגה מאוד:

כי רב הוא. הוא ברכה קדושה יחוד ד' זיווגים:

מהדורא תניינא
ויגר מואב מפני העם מאד. ויקץ מואב מפני בני ישראל. עתה ילחכו הקהל הדקדוקי' רבו במה שקורא לישראל בג' מיני שמות בתחילה העם ואחר כך בני ישראל ולבסוף הקהל. ועוד כמה דקדוקים. והענין הוא כי כבר כתבנו למעלה כי ראה בלק שג' פעמים ינצחו בני ישראל אותם. א' מה שראה עתה דהיינו ארץ סיחון ועוג והשניה ארץ ז' אומות והג' לע״ל והם נרמזים במלות את. כל. אשר. דהיינו כסדרן ואחר כך במלות עשה. ישראל. לאמרי. הסדר הוא למפרע דהיינו תחילה מרמז לע״ל כמ״ש לעיל וגם בפסוק הזה נרמזין כל הג' למפרע. ויגר מואב מפני העם. זהו לע״ל וזהו תיבת העם כמ״ש הן עם לבדד ישכן שלא יהיו אלא הם לבדד ולמה ירא אותם כי רב הוא פי' שהם הרבה מאוד והענין הוא כך כי לע״ל בתחיית המתים יקומו כל מתי ישראל אבל מא״ה לא יקומו ולכך יהיו בני ישראל הרבה מן האומות ועוד כמ״ש והטיבך והרבך מאבתיך כו' ואף שעתה הם מעט כמ״ש כי אתם המעט מכל העמים וזהו ויגר שהיה ירא מהם מואב לפי שבכל הג' פעמים הם נלחמים בהם תחילה דהיינו במלחמה של עכשיו ואף שלא היו לוחמים עמם אבל כל סביבותם היו שוללים והורגים. והשניה בימי דוד וימדד אותם שני חבלים להמית והחבל הנשאר היו לו לעבדים ועוד כתיב מואב סיר רחצי פי' הכלי שעליו רוחצין ושופכין המים וכל כך ביזה אותו והג' לע״ל דכתיב ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במו מדמנה וכמ״ש ומחץ את פאתי מואב דקאי ג״כ לע״ל וזהו כי רב הוא שיהיו הרבה מאוד. ויקץ מואב מפני בני ישראל. זהו מלחמת דוד שקצו בחייהם בימיו כי שני חלקו' המית אותם וחלק השלישי אמר עליו סיר רחצי והיו לו לעבדים ונמאסו מאוד בעיני עצמם וזהו מפני בני ישראל לפי שהדור שהיה בימיו של בלק היו נקראים ישראל והדורו' הבאים לאחריו בימי דוד נקראו בני ישראל. עתה ילחכו הקהל. הוא מלחמה של עכשיו ואמר הקהל לפי שהגרים והערב רב הנתוספי' על ישראל הם הנקראים קהלת יעקב. לפי שהם נקהלים עליהם וכמ״ש הקהל חקה אחת כי וודאי לא יצאו מן הענן לבוז בז סביבותם אלא הערב רב שעמדו חוץ לענן הם בזזו ולקחו את כל סביבותם כי וודאי במואב עצמו לא היו רשאים ללחום עמו כמה שכתוב אל תצר את מואב וגו' אלא ילחכו סביבותיהם כלחוך השור שאין בו ברכה.

מהדורא שתיתאה
ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה. זה סוד שלש עולמות עליון תחתון ואמצעי שהיה גדור בכולן שהוא סוד ב' דבראשית ומ״ם סיומא דבראשית. וכאן סתם כל הדרכים בסוד מ״ב בתחילה בדרך. ואח״כ גדר מזה ומזה ואח״כ ותרבץ תחת בלעם: