אדרת אליהו · דברים · פרק 6 · פסוק 7

ושננתם. עיין רש״י. וכה״א אמר לחכמה אחתי את. ואומר קשרם על לבך ואומר חציך שנונים ואומר כחצים ביד גבור וגו' ואומר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו וגו'. ד״א ושננתם. אלו בשינון. ואין קדש לי והיה כי יביאך בשינון. ואין עשרת הדברות בשינון:

ודברת בם. עיין רש״י. שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם שלא תתערב בהם דברים אחרים ושלא תאמר למדתי חכמת ישראל. אלך ואלמוד חכמת האומות ת״ל ללכת בהם. ולא לפטור מתוכם. וכה״א יהיו לך לבדך ואין לזר אתך. בהתהלכך תנחה אותך. בעה״ז. בשכבך תשמור עליך. בשעת מיתה. והקיצות לימות המשיח. היא תשיחך. לעה״ב:

ובשכבך כו'. וכבר היה ר' ישמעאל מוטה ודורש וראב״ע זקוף הגיע זמן ק״ש נזקף ר״י והיטה ר״א א״ל ר״י מה זה אלעזר א״ל ישמעאל אומרים לאחד מפני מה זקנך מגודל א״ל יהא כנגד המשחיתים (כ״ה גי' רש״י. והרשב״א בארבע שיטות מוחק מלת יהא ופי' שלכן מגדלו יותר מן הצורך כנגד המשחיתים גם פאת הזקן והוא מגדלו להוציא מלבן של צדוקים) אתה עשית כדברי ב״ש ואני עשיתי כדברי ב״ה. ד״א שלא יקבע הדבר חובה שב״ש אומרים בערב כל אדם יטו וכו'.