אדרת אליהו · ויקרא · פרק 25 · פסוק 44

ועבדך ואמתך. מה ת״ל שלא תאמר הואיל ואמרה תורה את כל אלה במי אשתמש תלמוד לומר ועבדך ואמתך׃ אשר יהיו לך. מה תלמוד לומר מכאן אתה אומר ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן שמותר אתה לשעבדו כעבד׃ מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו. ולא מן הכנענים שבארץ׃ מהם תקנו עבד ואמה. הקיש עבד לאמה מה אמה אין לה קדושין אף עבד אין לו קדושין׃ וגם כו' עיין רש״י ז״ל׃ מבני התושבי' כו'. אין לי אלא בניהם ובנותיהם הן עצמן מניין ת״ל מהם תקנו. מניין אתה אומר א׳ מכל משפחות האדמה שבא על א' מן הכנענית וילדה ממנו בן מותר אתה לקנותו לעבד ת״ל וממשפחתם אשר עמכם [פי׳ דממשפחת׳ היינו משפחות אשר סביבותיהם. אשר עמכם. היינו אשר יהיה עמכ׳ דמסתמ' הולך אצל הנקבה והנקבה היא עמכ׳ מהם תקנו] אשר הולידו בארצכם. מה ת״ל ללמד לא׳ מן הכנענים שבא על א' מן האומות וילדה ממנו בן אסור אתה לקנותו לעבד שנאמ' אשר הולידו בארצכם [פי' דהולידו קאי אזכר והוא בארצכם אבל הלידה לא היה בארצכם כי הנקב׳ היא מאשר סבבותיכם אפ״ה אסור לקנו׳ מהם] מהם תקנו. אתם קונים מן האומות (אינו בת״כ רק בגיטין ל״ח ע״א) ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה׃ והיו לכם לאחזה. הרי הם כאחוזה מה אחוזה נקני' בכסף בשט׳ ובחזקה אף עבדי׳ נקנים בכסף ובשטר ובחזקה׃ והתנחלתם אתם לבניכם. ולא בנותיכם לבניכם מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו (אינו בת״כ רק בקידושין ט״ז ע"א) לפי שנא' ואם אחרת הרי היא כאחרת בשטר יכול אף בחזקה ת״ל אתם ׃ אחריכם. מה ת"ל לרבות לכל המוחזק אחריו שהוא בנו [פי׳ דסמכינן אחזקה והוא יורשו] לפי שנא׳ והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה [פי' דמשמע אפי׳ אינו ידוע שהוא בניכם אלא מכח אחריכם דהיינו שמוחזק שהוא בנו אפ״ה והתנחלת'] והתנחלת' לרשת אחוזה. מה אחזה אין לה אונאה אף עבדי' אין להם אונאה ׃ לעלם בהם תעבדו. לעבדה נתתיו ולא לבושה (נד׳ מ״ז ע״א) לעולם בהם תעבדו. אין לך בהם אלא עבודה בלבד (אינו בת״כ רק בב״מ ע״ג ע״ב) ובאחיכם. שאם אין נוהג כשורה אתה נוהג לעבוד בו כעבד׃ איש באחיו, א״ל אלא איש אשה מניין ת״ל באחיו מ״מ. ד"א להביא המלך במשרתיו׃ בו בפרך. אבל אתה רודה בב״ח בפרך: