אדרת אליהו · דברים · פרק 33 · פסוק 13

וליוסף אמר מברכת ה' ארצו. פי' שתהי' לו עצם הברכה והחילוק שבין עצם למקרה. עצם הוא נשאר לעולם. וממקרה פעמים נופל ויש שני מקרים. דבוק ושאינו דבוק כמו קור המים שהוא מקרה דבוק וחום המים הוא מקרה שאינו דבוק שאם יתפרד מן האש אזי יתקרר תיכף וישאר על טבעו ושניהם אינן דבוקים בעצם כי יכולין לפטור ממנו אבל לחות המים הוא בעצם כי בלא לחות אינן מים כלל:

ממגד שמים. מגד הוא לשון מתיקות והמתיקות לפירות ולתבואה הוא ע״י הטל והטל הוא מן השמים בעצם אבל הגשם והשלג הם למעלה מן השמים אלא שהן יורדין מן השמים. והמים של מעינות ותהומות הוא מן הארץ וז״ש כאשר ירד הגשה והשלג מן השמים ובטל נאמר ויתן לך האלהים מטל השמים וכתיב ובמים עזים נתיבה והשלג מן הראשונה וטל מן השלישית והמים מן השניה ורביעית. אלא דאתפלגין חציו למעלה מרקיע וחציו למטה וכמ״ש במ״ב פלג אלהים מלא מים שמהם הגשמים יורדין והחמישית הוא הקרח שמחובר מלמעלה ומלמטה והכפור יורד על המים ונעשה קרח כמ״ש (איוב ל״ח כ״ט) וכפור שמים מי ילדו והוא מג' שמות דאבהן. וקרח מב' שמות מורכבין יחד בין נו״ה בה' שמה שהם נקראי' מעלה ומטה וה' מיני מים בה' שמהן בה' דרגין. ומתהום רבצת תחת. שתהום משקה הארץ מלמטה כמ״ש אין לך טפה יורדת מלמעלה שאין טפחיים עולה כנגדה מלמטה ואמר רובצת תחת שתהא רובצת סמוך לארץ ממש כמ״ש (סוכה נ״ג ע״א) אמר דוד וכו' כמה דמדלי טפי מרטב לעלמא ולכן אמר ט״ו שיר המעלו' אבל כאן רובצת ממש שבו שורה הדעת וכמ״ש והאדם ידע וגו' וכתיב בדעתו תהומות נבקעו ושחקים יערפו טל ולכן נתברך כאן בטל ובתהומות: