אדרת אליהו · ויקרא · פרק 19 · פסוק 9

ובקצרכם. פרט לשקצרו לסטים או בהמה כו':

ובקצרכם. פרט לשקצרו גוים מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח"כ נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה. אין לי אלא קוצר תולש מניין ת"ל בקצרך. עוקר מניין [בת"כ הגי' קוטף. אבל בחולין קל"ז ע"א הגי' הדברי הגאון וע"ש]. ת"ל לקצור. קציר אין לי אלא תבואה קטנית מניין ת"ל ארצכם. אילנות מניין ת"ל שדך א"כ מה ת"ל קציר מה קציר שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום יצאו ירקות אעפ"י שלקיטתן כאחת אין מכניסן לקיום יצאו תאנים אעפ"י שמכניסן לקיום אבל אין לקיטתן כאחת. והתבואה והקטניות בכלל הזה. ובאילן האוג וכו'. לא תכלה פאת שדך. פאת אין פאה אלא מחמת כילוי ואין פאה אלא בסוף. אר"ש מפני ד' דברים אמרו לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו מפני גזל מתנות עניים מפני ביטול עניים מפני מראי' עין מפני שא"ת לא תכלה פאת שדך. שדך ולא שדה אחרי'. משום ר"ש אמרו שדך ולא שותף עם הגוי. יכול אפילו [אינו בת"כ רק בחולין קל"ה ע"ב. שותף עם ישראל ת"ל קציר ארצכם:

ולקט קצירך. אין לקט אלא מחמת קציר מכאן אמרו קצר מלא ידו כו' [הלשון הזה הוא בחולין קל"ז ע"א] ר' יוסי אומר לקט קציר ולא לקט קטוף: