אדרת אליהו · ויקרא · פרק 27 · פסוק 18

ואם אחר היבל. סמוך ליובל אין לי אלא סמוך ליובל מופלג מיובל מניין ת"ל ואם אחר היבל יקדיש שדהו:

שדהו. מת"ל שיכול היו שם נקעים שאין עמוקים עשרה טפחים וסלעים שאין גבוהים עשרה טפחים שלא יהיו נמדדים עמה ת"ל שדהו (פי' שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דלאו דוקא שדהו אלא אפי' סלע שאינו גבוה כו') (ערכין כ"ה ע"א) מניין שאם אמר הריני נותן שנה בשנה שאין שומעין לו ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות משמע שצריך שיהיו כל הכסף של השנים הנותרו' ביח'. מניין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואל לאחר היובל פחות משנה ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת (פי' דמתיב' וחשב שמעינן שאין גואלין פחות משנה דכיון דצריך לחשוב ונגרע בודאי א"א לומר דיחשוב חדשים הא אמרינן לקמן שאין הקדש מחשב חדשי' ע"כ שנה הוא מחשב. ומשנים הנותרת משמע דצריך שיוותרו ב' שנים דמיעוט שנים שתים) מניין שאין ההקדש מחשב חדשים [פי' כגון שיש ג' שנים ומחצה עד היובל שאין צריך לשלם לו רק בעד ג' שנים ואין מחשבין חדשים] ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת ונגרע. שנים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים (דלכאורה תיב' השנים מיותר דה"ל למכתב על פי הנותרת וסבר דתיב' השנים קאי על ונגרע שאינו גורע אלא מה שיצאו מהשנים ולא מהחדשים. ומניין שאם רצה ההקדש לחשב חדשים שמחשב (פי' דהיינו שרוצה לגאול שנה וחצי לפני היובל ואם אתה חושב החדשים שיצאו ממנו מותר לגאול שהרי יש שם שתי שנים ומניין שאין אתה חושב אותה לב' שנים עד שיהי' שני שנים שלימות ת"ל וחשב לו כו' ע"פ השנים הנותרת [דמינה שמעינן שצריך שישתיירו ב' שנים שלימות לפני היובל ואין גואל פחות מב' שנים והתם כתיב שנים דמשמע שצריך שיהיו שנים שלימות והשתא מתיב' שנים דרשינן ב' דרשות דהיינו שצריך שיהיו שני שנים עד היובל שלימים ואין חושב למה שיצאו אלא השנים ולא החדשים משום דסבר פי' הפסוק הוא כך וחשב על פי השנים הנותר' ונגרע פי' אם יש שנים נותרו' עד היובל דהיינו ב' שנים שלימות אז נגרע מערכך אל אותן השנים שיצאו כו' אבל אם לא נשאר שתי שנים אז אין נגרע כלל עד שיתן כמו מיובל ליובל דהיינו כל החמשים כסף] עד שנת היובל. שלא יכנס בה כלום (פי' שאינו חושב שנת היובל להחמשים שקל כסף שנותן לזרע חומר שעורים) ונגרע מערכך. אף מן הקדש (פי' דה"א שאינו גורע אלא אותן השנים שהקדיש אחר היובל אבל מה שהיה ביד הקדש אינו גורע לכן אתי לאשמועינן דגורע. ומערכך דייק דהיינו אפי' מה שהיה בשעת ההקדש יגרע אם לא גאל תיכף) שאם אכלה ההקדש שנה או שתים לפני היובל או לא אכלה אלא שהיתה לפניו מנכה סלע ופונדין בכל שנה ושנה: