אדרת אליהו · ויקרא · פרק 27 · פסוק 31

גאל יגאל. לרבות את האשה. ואם גאל יגאל. לרבות את היורש. איש. פרט לקטן. או יכול שאני מרבה בן ט' שנים ויום א' ת"ל ואם גאל יגאל (לשון מרבה ר"ל שיהא גם בן ט' שנה ויום א' בכלל מיעוט איש ת"ל ואם גאל וגו') לקח ירש ניתן לו במתנה מניין ת"ל ואם גאל יגאל:

ממעשרו. ולא כל מעשר פרט למעשר שנכנס לירושלים ויצא. ופרט לפחות משוה פרוטה [פי' אפי' אם החומש יעלה לפחו' מש"פ א"צ פדיון וכרב אסי בב"מ נ"ג ב'] חמישתו יסף עליו. שיהא הוא וחומשו חמשה:

עליו (שם נ"ד ע"א) שחומשו כמהו. מניין שאין מעשרין מן הבקר על הצאן ולא מן הצאן על הבקר ת"ל וכל מעשר בקר וצאן. יכול לא יעשר מן הכבשים על העזים ודין הוא ומה החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינם מעשרים מזה על זה כבשים ועזים שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יעשרו מזה על זה ת"ל וצאן כל צאן אחד. ק"ו לחדש וישן מעתה. שיתעשרו מזה על זה ומה אם הכבשים ועזים שהם כלאים זה בזה מעשרים מזה על זה החדש והישן שאינם כלאים זה בזה אינו דין שיתעשרו מזה על זה ת"ל עשר תעשר בשתי מעשרות הכתוב מדבר א' מעשר בהמה וא' מעשר דגן וכתיב שנה שנה שאין מעשרין משנה לחברתה [פי' בשתי המעשרות] כל אשר יעבר תחת השבט. פרט לטריפה שאינה עוברת אין לי אלא בזמן שמנאן בשבט לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצים או עומדים מניין ת"ל העשירי. אין לי אלא בזמן שקרא שמו עשירי. מניין אעפ"י שלא קרא שמו עשירי ת"ל העשירי יהיה קדש מ"מ. יכול אפי' היה לו מאה ונטל עשרה או עשרה ונטל א' ת"ל העשירי ואין זה מעשר ר' יוסי בר' יהודה אומר מעשר. קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי מניין ששלשתן מקודשין ת"ל וכל מעשר כו' העשירי יהיה קדש (פי' כל מקום שיהיה עשירי אפי' לא נקרא שמו וכ"מ שנקרא שמו אפי' לא יהיה עשירי יהיה קודש) או יכול שאני מרבה את השמיני ואת הי"ב אמרת לא הואיל והוא מקודש וטעותו מתקדש מה הוא מקדש את הסמוך לו (דהיינו הוא עצמו) אף טעותי אינו מתקדש אלא הסמוך לו היינו התשיעי והאחד עשר. נמצאת אתה אומר קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין. התשיעי נאכל במומו העשירי מעשר והאחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה דברי ר"מ. ר' יהודה אומר וכי יש תמורה עושה תמורה אמרו משום ר"מ אלו היה תמורה לא היה קרב פי' וא"כ בוודאי לא משום תמורה קדשה) קרא לתשיעי עשירי ולעשירי אחד עשר ולאחד עשר עשירי רבי אומר אינו מקודש ר' יוסי בר' יהודה אומר מקודש שהיה ר' אומר זה הכלל כל שלא נעקר שם העשירי ממנו לפניו מקודש ולאחריו אינו מקודש [פי' וה"נ לא נעקר שם העשירי ממנו שהרי נזכר עליו שם העשירי כשאמר אחד עשר]: