אדרת אליהו · דברים · פרק 33 · פסוק 25

ברזל ונחש' מנעלך. שהי' יושב על הים הגדול והוצרך לדלתות נחושת ובריחי ברזל והוא היה המנעול חזקתם של כל ישראל:

וכימיך דבאך. שכל הימים הי' זבת שמן בקיץ ובחורף כי זיתי' אינן נושרין לא בימות החמ' ולא בימות הגשמי' וגם אמ' ברזל ונחשת מנעלך שארנו יהי' מושך שמן כנחל ביום ובלילה ולא היה נגנבים כי ברזל ונחשת מנעלך שהיא סגורה בדלתי נחושת ובריחי ברזל. והנה פתח בשבחו של הקב״ה וישראל. ה' מסיני בא. וברכת השבטים בפרט. וחזר לשבחו של הקב״ה וישראל בכלל. וסיפר את כל הניסים שנעשו מיציא' מצרי' ואילך אין כאל ישרון. הוא יציאת מצרים כי מבואר שהיא שקולה כנגד כל הניסים שבתורה. ובו נודע שאין כמוהו בכל הארץ. וכמ״ש בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ. ולמען ספר שמי בכל הארץ. ואמר אין כאל ישרון פי' כאל של ישורון. שנבחר לו אז לעם כמ״ש שלח עמי ויעבדני. וקרא ישורון על השירה הראשונה ששרו לו ביציאת מצרים כמ״ש השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חג:

רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. פי' שהוא בגאותו רוכב שחקים ששולט עליהם והוא קריעת ים סוף שנעשו בו ב' ניסים א' להציל את ישראל וא' לשקע במים המצרים וכמ״ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב שבאחד הציל את ישראל ובב' עשה נקמה במצרים וכמ״ש נחית בחסדך עם זו גאלת. זו ישראל ונאמר אשירה לה' כי גאה גאה שמתגאה על כל הגאים. והוא סוס ורכבו רמה בים וזהו ובגאותו שחקים כי מן השחקו נלחם עמה' כמ״ש ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה. עכן וחושך. למצרים מעבי שחקים. ויאר לישראל. מן הרקיע שבו כל המאורות: