ואיש כי יתן מום. אין לי אלא שנתן בו מום צרם באזנו תלש בשערו רקק בו העביר טליתו פרע ראש אשה בשוק מניין ת"ל כאשר עשה כן יעשה לו (משמע כל עשיות שעשה צריך לעשות לו). מניין אפי' אחזו והעמידו בחמה או בצינה השיך בו את הכלב השיך בו את הנחש ת"ל כאשר עשה כו'. יכול אפי' שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש ת"ל מום. מרבה אני את אלו שהמעשה ביד ומוציא אני אלו שאין מעשה ביד (אינו בת"כ רק בב"ק כ"ו ע"א) יכול יהא שור חייב בה' דברים ת"ל איש בעמיתו ולא שור בעמיתו. יכול סימא את עינו יסממו את עינו שיבר את ידו ישברו את ידו רגלו ישברו רגלו ת"ל ומכה בהמה ומכה אדם (עיין בב"ק פ"ג ע"ב) מה מכה בהמה תשלומין אף מכה אדם תשלומין וכתיב ולא תקחו כפר לנפש רוצח לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל לאברים אתה לוקח כופר:
קריאה במקור
אדרת אליהו · ויקרא · פרק 24 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e07ea6f3ae88a40969617600af5de2152353f9daae551e7acc7ab8a592758fba