אדרת אליהו · במדבר · פרק 19 · פסוק 3

ונתתם אתה אל אלעזר הכהן. כל מעשיה עד אסיפת אפרה יהיו הכל בכהן:

אל אלעזר. שיהיו כל מעשיה בסגן:

אתה אל אלעזר. אותה בסגן אבל לדירות בכה״ג:

והוציא אתה. שלא יוציאו אחרת עמה כשאינה רוצה לצאת לפעמים:

אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות ולמדין מפרים הנשרפים שכתוב בהם ג״כ מחוץ למחנה (והתם דווקא חוץ לג' מחנות לפי ששם כתוב ג״פ מחוץ למחנה) אף בפרה חוץ לג' מחנות:

ושחט אתה. שלא ישחוט אחרת עמה שהמלאכה פוסלת משעת שחיטה עד שתעשה אפר:

לפניו. שהיסח הדעת פוסל בה עד שתעשה אפר. (יומא דף מ״ב ע״א) בגמ' יש פלוגתא רב ושמואל רב אמר שחיטה בזר פסולה ושמואל אמר כשירה וסייעתא לרב מברייתא דאתרבי מזאת חקת התורה ושמואל סובר דכשירה דכתיב ושחט אתה לפניו ולקח אלעזר הכהן משמע דשחיטה בזר כשירה (וכן בשריפה כתיב ושרף את הפרה ואח״כ ולקח הכהן משמע דשריפה בזר כשירה) ופשטות הפסוקים משמע כשמואל ולא כרב אבל בזוהר מצאתי הכרעה בין שני הדעות שפרה הראשונה אפי' בזר הי' כשר שחיטתה ושריפתה אבל לדורות פסולין בזר כמו שמצינו דפרה הראשונה הי' קלה קדושתה שהיא כשרה בסגן אבל לדורות דווקא בכה״ג וכמו כן בשני עבודו' שחיטה ושריפה חמור לדורות שפסולים בזר: