והדוה בנדתה. זקנים הראשוני' אמרו תהיה ברדתה לא תכחול וכו' עד שבא ר"ע ולמד תהא בנדתה עד שתבא במים. והזב את זובו (אינו בת"כ רק בנדה ל"ה ע"ב). זה בעל ב' ראיות הרי הוא כנדה שמטמא משכב ומושב. אחרים או' מה הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא. לזכר. בין קטן בין גדול וכן נקבה בין גדולה בין קטנה. ד"א לזכר לרבות המצורע. לנקבה לרבות את המצורעת (נדה ל"ה ע"א) למעיינותיהם:
קריאה במקור
אדרת אליהו · ויקרא · פרק 15 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולאיש אשר ישכב כו' לרבות הבא על שומרת יום כנגד יום. ד"א (אינו בת"כ רק בב"ק דף כ"ד ע"א) מה נקבה מטמאה בימים אף כו' תורת הזב כו' שכבת זרע. יכול מה זב סותר את הכל אף כו' ת"ל לטמאה בה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e07ea6f3ae88a40969617600af5de2152353f9daae551e7acc7ab8a592758fba