אדרת אליהו · ויקרא · פרק 23 · פסוק 2

ע"ד הרמז
ענין ג' רגלים שם הוי"ה ז' ימי הפסח וז' ימי חג ב' ההין פסח לתתא וסוכו' לעילא כמ"ש ח"ג דצ"ב ולכן בו הלל גמור דלא מתפחד מיו"ד אבל בפסח לא נכנסו בוא"ו עד שאכלו לחם מן השמים וקבלו התורה אז שתי לחם מחיטין ה' א' אבל שעורים ה' ב' ושבועות וא"ו ולכן יום א' כמ"ש שם דצ"ו ע"א וש"ע הוא יו"ד של השם לכן ג"כ יום א' שכל הזכרים א' ונוקבין ז' בסוד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה סליק לדכורא אז ירצה לקרבן כו' וכן מילה בשמיני בשביל זה ובגין דאו"א לא מתפרשין לכן ש"ע תיכף אחר סוכות משא"כ בשבועות שצריכה נוק' ז' נקיים ז' שבועות ולכן זיווגא בש"ע דזיווגא מבי אבא כמ"ש שם דף ז' ע"ב ר' אבא שלח כו' והן השם כסדר ממטה למעלה ואע"ג דההין הן ז' עם הזכרים כמ"ש שם דצ"ב ע"א מ"מ כתיב תחת אמו ולא תחת אביו והוא קבלת אמא מאביו בחינתו ג"כ כי בה' אחרונ' צריך לכתוב ו' של ז"א ברגל ימיני קודם וכן ביו"ד. העוקץ של ה' הראשונה ג' קוצין בה וכן בה' קוץ העליון אינו נגלה רק קוץ היו"ד וקוץ התחתון שהן חו"ב כמ"ש שם ד' י' ע"ב בענין היו"ד וקוץ העליון שהוא כתר הוא קוץ תחתון של יו"ד שבשם שהוא כתר דבינה הנק' אמא כי כל בחי' תחתונה שבעליון הוא עליונה של פרצוף שלאחריו מהקוץ הזה הוא מקור דמבועא כידוע והיא כתר של אמא שכתר הוא לעולם מקור כמ"ש בתז"ח דפ"ו ע"ג ומקור דההוא נהר וכן עטרת היסוד הוא כתר של מלכות ומקור דילה כמ"ש שם וגג הה"א הוא נהר ויו"ד הה"א הוא מבועא דנחלא כמ"ש בח"ג דף יו"ד ודף ס"ה וז"ס הבן בחכמה יו"ד וקוץ התחתון שהוא גזעא ושבולא שלכן ל"ב נתיבות הם אלהים שהוא בינה שבחכמה וחכמה בבינה הוא יו"ד וגג שבה"א וז"ס נחל נובע מקור חכמה ממטה למעלה ד' בחינות אלו כסדר. חכמה הוא גוף היו"ד עצמה וקוץ העליון של יו"ד שבשם רומז לכתר כידוע והוא ג"כ בחינה התחתונה שבא"א מ"ם שנק' א"ס ושם תשעה היכלין דלאו אינון נהורין כו' והן תמניא סמכין שבגוף היו"ד עם נקודה עלאה שהן תשע וז"ש בח"א דף ס"ה וח"ב רס"ט רעותא דכל ט' נהורין דקיימי כולהו במחשבה דאיהו חד מינייהו בחושבנא והן תמניא סמכין דאמר בס"א ה' וכדין נהרין מגווייהו תמניא עם נקודה עלאה והן שנקר' א"ס כמ"ש שם ותחתם ט' נקודין אחרנין והן דנפקין מקוץ תתאה מנה יחוד בוצינא ס"ג ניצוצין דבוצינא והן נקודין דאורייתא ול"ב שבילין והיו"ד סלקא ברעו דמחשבה הוא מ"ם והו' קוצו של יו"ד וא"ו של יו"ד הוא שית סמכין דאגוזא ואגוזא עצמה הוא קוץ התחתון דיו"ד והוא בינה שלו ונק' תהום כידוע וכמ"ש בדעתו תהומות נבקעו שהוא פטר רחם ברא בוכרא ותהום הוא חללא דאגוזא כמ"ש בתיקוני' והוא"ו הוא וי"ו קצוות ו' נקודות והוא וא"ו של חול וד' שלו היא רתיכא דנפקא מסתרא דאת דא כמ"ש שם בס"א ה' והוא למ"ד של חול מגדל הפורח באויר והוא גנתא דצרורא דחיי כמ"ש ח"ג צ"ב וזהו אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל כו' ששם צרור החיים שהנשמות צרורות שהמה אבי הנחל וכמ"ש בגמ' עירובין לראות הפרחה הגפן אלו בעלי מקרא כו' וז"ש ח"י עולמות ח' נקודין עם נקודה עלאה וט' דלתתא מינייהו וסוד הח' נקודין הן ח' דחו"ל וסוד החו"ל הן נגד חב"ד שהן ג' קוצין דיו"ד ועשר נקודין הן ע"ס ולמ"ד הוא בינה ונשארין בה ח' נקודין מבינה ולמטה ועם כ"ב אתוון שהן במגדלא הן למ"ד ועם ב' נקודו' שהן ח"ו הוא ל"ב דנפקין מגו בינה ל"ב אלהים וה"א דשמא היא היכלא כמ"ש בס"א ושם יש לה שית יריען שהן חמש ולפנים חד יריעה מרוקמת כמ"ש בח"ב ס"ח ואמר שם האי היכלא איהו פקיחא דעיינין כו' שהן ל"ב ארחין שבאבא הן שבילין ושם סתימין כמ"ש בכמה מקומו' סתים שבילין ולא ארחין ובתז"ח פ"ט ע"ד ביה סתימין תלתין ותרין עיינין אינון עיינין לא פתיחין כו' אבל בהיכל אמא העיינין אלו פתיחין וז"ש לאנהרא לתתא מגו נהירו דההוא רשימא ור"ל היו"ד שנתלבש בה והן ל"ב נתיבות שבו וענין הה' יריעות הן הנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ואמרז"ל שקב"ה הוא בינה נתעטף באור וברא שמים ואותו האור נהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא והוא מ"ש שם אוקיר ליה בלבושי יקר והן מ"ש בס"ד פ"א לבושין דיקר אתקין ואחסין כו' והוא הדעת מזלא קדישא והן ה' יריעות ה"ג דבינה שהוא הדעת בוצינא דקרדוניתא והתפשטו' הדעת בה"ס ונכללין ביסוד והן ה' שמים שנבראים ביום ראשון והרקיע יסוד ביום שני וז"ש שית דאינון חמש וכלהו הן יריעות שכל שמים הוא יריעה כמ"ש נוטה שמים כיריעה וכמ"ש בפ' ויקהל ע"ש והן חמש יריען דדכורא ועוד הן ה"ג דנוק' בה"ס דילה ונכללין ג"כ ביסוד וידוע בסוד יחוד שמע ישראל ובשכמל"ו שמקודם צריך לחבר שית דידיה ביחד וכן דידה בסוד ה' אחד ושמו אחד ואח"כ לחברם יחד וז"ס חמש יריעות חוברות כו' וחמש יריעות חוברות ואמר אשה אל אחותה שהן גבורו' כנ"ל והן ה' שמים שעובדא דמשכנא כעובדא דשמים וארץ וכמ"ש בפ' ויקהל וה' שמים כלולין בוילון ששם הן ז' היכלין כמ"ש הגאונים והן ז' רקיעין כידוע וכמ"ש בפ' בראשית בתחלת היכלין והן ה' ו' ה' כו' וברקיע דידיה שהוא יסוד דידיה וערבות דידיה שהוא היכל ק"ק ששם חיבורא דצדיק בארון שם חמשים לולאות וחמשים לולאות שהן נ' ש"ב שהן ביסוד הנק' כ"ל וכן ביסוד דידיה כל"ה וי"ס כידוע והככבים שברקיע שקשורין בתלי שהוא המחבר הכל הן החמשים קרסים שמחברן וז"ש שהקרסים בלולאות כמו כוכבים ברקיע וכ"ז הן ה"ג שהן מה' עילאה נ' תרעין וידוע שטבע הגבורות להתפרד שלכן הן ה' אבל ה"ח כלולין באחד והן יו"ד טפת החסדים מחכמה יו"ד שבשם נ' טפת הגבורות מ"ה שבשם בינה וז"ס ס' שהוא י"נ שבינה כוללת חו"ג וז"ס סו"ד ס' הן באין מו"ד של יו"ד כמ"ש בח"ג צ"א וזהו יריעה חדא שבג"ו ה' יריעות שחכמה בתוך הבינה וכן חסדים בתוך הגבורות בסוד נקבה תסובב גבר וז"ס שם אהי"ה וסוד שם הוי"ה כמ"ש כי שם אהי"ה בבינה שכוללת בה חו"ב ודעת חו"ג שהן עטרין דזו"נ בסוד צורת ה"א כידוע חכמה בבינה י"ה הם חו"ב שבה א"ה הם חו"ג יריעה חד וב' יריעות כנ"ל וזה סוד שם הויה שברא נוטל ב' חולקין ב' עטרין שהן א"ה שהן ו' ונוק' אינה נוטלת רק עטרא דה"ג לבד שלכן היא ה"א ולית לה מגרמא כלום רק מה שנוטלת ממנו שלכן עיקר השם בז"א יה"ו שהן מוחין דחו"ב י"ה ותרין ו' והן מנין אהי"ה:

אשר תקראו. שמעברין את השנה לצורך מפני התקופה ומפני האביב ומפני גליות בני ישראל עיין רש"י ז"ל שנ' בני ישראל:

מועדי ה'. עשה מועדות שיעשו אותם כל ישראל. ומניין שאם היתה השנה צריכה להתעבר ולא הספיקו לעבר עד שאירע ניסן שאינה מעוברת ת"ל אשר תקראו אותם אם קראתם אתם הם מועדי ואם לאו אינם מועדי. עברוה שלא כדין כגון בלילה או משנה לחברתה או יתר חודש או פחות חודש מניין שאינה מעוברת ת"ל אלה הם מועדי:

אשר תקראו אתם. אפי' לא היתה השנה צריכה להתעבר ועברוה שוגגי' או אנוסים או מוטעי' מניין שהיא מעוברת ת"ל אתם אתם אתם ג' פעמים כאן מדבר בעיבור שנה ולמטה מדבר בעיבור חדש שנא' אלה מועדי ה' כו' אשר תקראו אתם כו' ג"כ הכל כנ"ל. שאם קדשו שוגגין או אנוסין או שלא כדין או שלא הספיק לקדשו עד שחשכה שמעברין את החודש יכול כשם שמעברין השנה לצורך כן מקדשין החדש לצורך ת"ל החדש הזה לכם [ר"ה כ' ע"א] כזה ראה וקדש. ומניין שמחללין שבת על קריאתן ת"ל במועדם יכול כשם שמחללין על קריאתן כך מחללין על קיומן ת"ל אשר תקראו על קריאתן אתה מחלל ואין אתה מחלל על קיומן:

ומניין שראש ב"ד (ר"ה כ"ד ע"א) אומר מקודש ת"ל וידבר משה את מועדי ה' ומניין שכל ישראל עונין מקודש מקודש ת"ל בני ישראל אשר תקראו [וזה סדרן אשר תקראו נדרש על כל הפסוק מועדי ה' אשר תקראו שמעברין לצורך. מקראי קודש אשר תקראו שצריך לומר מקודש. אשר תקראו אתם אם קראו מקודש ואם לאו אינו מקודש. אשר תקראו במועדם. על קריאתן אתה מחלל שבת] ומניין שצריכין ב' פעמים מקודש (ר"ה כ"ד ע"א) ת"ל מקראי קודש. ומניין שמעברין חדש לשנה ת"ל חדש האביב. (כן מוכח מגמר' מגילה ה' ע"א) ומניין שמעברין יום לחודש ת"ל כאן יום לחודש: