אדרת אליהו · במדבר · פרק 22 · פסוק 38

היכול אוכל דבר מאומה. אמר לו שנים במעשה וא' בדיבור וכמ״ש למעלה בפסוק וקסמים בידם וכן הי' אצל הברכות בשני ברכות הי' במעשה שהלך וכמו שכתוב ואלכה אולי וגו' אקרה כה ובפעם השלישית כתיב ולא הלך כפעם בפעם וישת אל המדבר כו' שהוא בדיבור וכל זה רמז לו בלעם מקודם אך לא ידע מה נבא. וכן הוא מלמטה למעלה מעשה דיבור מחשבה. היכול אוכל. הם שני מרגלאין מרגלא תתאה ועילאה. דבר. הוא סיכתא שבעינים:

מהדורא תניינא
ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר. צריך להבין מהו היכל אוכל וגו' ונראה לפי שידוע כי שני פעמי' הראשונים הלך לקראת נחשים ובפע' השלישי עזב ללכת לקראת נחשים וכמ״ש ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים ושם אל המדבר פניו לראות מה יזמין לו הקב״ה וזהו היכל אוכל הוא ב״פ הראשונים שעסק בניחושים כדי שיזמין לו הקב״ה כמו שרוצה וראה שאינו יכול לעשות שום דבר ואח״כ אמר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר על פעם הג' שלא הלך לקראת נחשו' ואע״פכ שם אלהי' בפיו הדבר שרצה הקב״ה וזהו כי ג' דרגין יש אלהים. ה'. רוח אלהים. וכן כאן ויקר אלהים אל בלעם ובפעם השני ויקר ה' אל בלעם שהי' הכל במקרה לפי שהיה לו התפעליות לבלעם לילך לקראת נחשים אבל בפעם הג' שלא הלך לקראת נחשים כתיב ותהי עליו רוח אלהים ומלמטה למעלה היא. בפעם הראשון אמר בלעם כשבא אליו עתה היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהי' בפי אתו אדבר ובפעם השני אמר בלק לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברך והשיב לו את אשר ישים ה' בפי אתו אשמר לדבר ובפעם הג' אמר בלק גם קב לא תקבנו וגו' והשיב בלעם כל אשר ידבר ה' אתו אעשה ובפעם הד' אמר בלק לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך והשיב בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר וגו' לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר ה' אתו אדבר. וכל אלו השינויים קשה הרבה ובפעם הד' שאמר והלא גם אל מלאכיך וגו' הלא גם לבלק בעצמו אמר כן והענין הוא כי בתחילה כשאמר בלעם היכל אוכל דבר מאומה כיוון בזה שהנבואה אינה באה לו מצד עצמו אלא מצד הקב״ה וזהי היכל אוכל דבר מאומה רק ברצון הקב״ה אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר ובפעם השני כשבירך אמר לו בלק לקב איבי לקחתיך פי' לא היה לך לומר הברכה ואף שהנבואה הוא אצלך מהקב״ה עם כל זה שאינך יכול לקלל עכ״פ לא הי' לך לברך והשיב לו אתו אשמר לדבר שאני צריך לדבר מה שאומר הקב״ה ואח״כ אמר גם קב לא תקבנו קצף עליו על שבא אצלו ואמר לא הי' לך לבוא אלי ולומר הברכ' והשיב כל אשר ידבר ה' אתו אעשה כי מוכרח אני לעשות מה שידבר (וגם בתחילה אותו אשמור לדבר ואח״כ אותו אעשה כנגד מה שאמר לו הקב״ה את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעש' והמלאך אמר אתו תדבר ולכך השיב ג״כ אתו אשמור לדבר ואח״כ אותו אעשה) ובפעם הד' השיב לו בלק בכעס והנה ברכת ברך זה ג' פעמי' וכיוון שהיה לו לשנות מרצון הקב״ה שלא לברך והשיב לו כי הוא מוכרח בע״כ והוא לא אוכל לעבר את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי כי הטוב והרע אינם כלל ברשותי רק הכל ברצון הקב״ה אשר ידבר ה' אתו אדבר וזהו שאמר הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת שגם למלאכי' שלו אמר כלשון הזה והודה שהוא מוכרח בכל הדברים הן שלא לקלל והן לברך אותם משא״כ לבלק לא אמר כלל שהוא מוכרח על אלו הדברים: