אדרת אליהו · ויקרא · פרק 27 · פסוק 2

דבר אלו בני ישראל ב"י מעריכין ואין העכו"ם מעריכין יכול לא יהיו נערכין (פי' אם אמר על עכו"ם ערכו עלי א"צ ליתן) ת"ל איש דר"מ אר"מ אחר שכתוב א' מרבה וכתוב א' ממעט מפני מה אני אומר נערכים אבל לא מעריכין שריבה מדת הנערכים ממדת מעריכים שהרי חרש שוטה וקטן נערכין אבל לא מעריכין (פי' שאם אמר על חרש ערכו עלי חייב ליתן ערך הקצוב בפרשה אבל אם חרש עצמו אמר ערכי עלי לא אמר כלום) ר' יהודה אומר להיפך מעריכין אבל לא נערכין כמו טומטום ואנדרוגינוס אבל מחרש אין ראי' לנכרי שנכרי בן דעת וחרש אינו בן דעת. ר' יהודה אומר בני ישראל נערכין ואין העכו"ם נערכין יכול לא יהיו מעריכין ת"ל איש אמר ר' יהודה אחר שכתוב א' מרבה וכתוב א' ממעט מפני מה אני אומר מעריכין אבל לא נערכין מפני שריבה מדת המעריכין ממדת הנערכין שהרי טומטום ואנדרוגינו' מעריכין אבל לא נערכין אי בני ישראל יכול אין לי אלא בני ישראל מניין לרבות את הגרים ואת העבדים ת"ל ואמרת אלהם:

איש. פרט לקטן או יכול שאני מוציא את הקטן שיש בו הפלאה ת"ל כי יפלא להביא קטן הסמוך להפלאה שיודע להפלות [והיינו שנה א' לפני גדלות] נדר. נאמר כאן נדר ונאמר בנדרים נדר מה להלן בבל יחל ובל תאחר אף כאן בבל יחל ובל תאחר. ומה כאן קטן הסמוך לאיש אף להלן כו'. נדר בערכך (פי' דנדר היינו דמי עלי וערך היינו ערכי עלי והשתא ילפינן ערכין מנדרים בהיקש שיהיו חייבין בבל תאחר] מקיש ערכין לנדרים ונדרים לערכין מה נדרים בבל תאחר לשלמו אף ערכין בבל תאחר לשלמו:

נדר בערכך. (ערכין ד' ע"ב) מה בערכים נדון בכבודו אף נדר כן ומה בערכין שלא ישהה מרגלית לקלים אף כו':

ערכך. להביא ערך סתום (פי' שאם אמר ערך עליו ולא פי' של מי) שנותן פחות שבערכין. ד"א בערכך ערך כלו ולא ערך חציו היינו ערך אבר (פי' שאם אמר ערך אבר זה עלי אין חייב כלום) יכול שאני מוציא דבר שהנשמה תלוי' בו ת"ל נפשת:

נפשת. ולא המת. אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס ת"ל והעמיד והעריך את שישנו בהעמדה ישנו בהערכה ואת שאינו בהעמדה אינו בהערכה. ד"א מה ת"ל נפשת שיכול אין לי אלא א' שהעריך א'. א' שהעריך מאה מניין ת"ל נפשת. ד"א אין לי אלא איש שהעריך. אשה מניין ת"ל נפשת ד"א מה ת"ל נפשת שיכול כל שהוא בכלל דמים יהי' בכלל ערכין מנוול ומוכה שחין שאינן בכלל דמים לא יהיו בכלל ערכין ת"ל נפשת: