אדרת אליהו · ויקרא · פרק 19 · פסוק 23

וכי תבאו. יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל הארץ המיוחד. וכי תבאו ונטעתם. פרט לשנטעו נכרים עד שלא באו לארץ. יכול אף משבאו לארץ ת"ל כל עץ. ונטעתם. פרט למבריך ומרכיב מכאן אמרו סיפוק הגפנים וסיפוק על גבי סיפוק אעפ"י שהבריכ' בארץ מותר. ונטעתם. אין לי אלא נטע אגוז ושקד. נטע יחור מניין ת"ל כל עץ. עץ מאכל. ולא עץ סרק. [צ"ל עץ מאכל פרט לנוטע לסייג וכו' וכ"ה בת"כ וכ"ה בר"ש ריש ערלה בשם הירושלמי וע"ש' פרט לנוטע לסייג ולקורות. כל עץ. לרבות נטע לעצים וחשב לאכילה. רשב"ג אומר לרבות הנוטע דבר שאינו ראוי לסייג. [אינו בת"כ רק בברכות ל"ו ע"ב. וביומא פ"א ובסוכה ל"ה ע"א] רמ"א עץ מאכל לרבות פלפלין ולמדך שא"י אינה חסירה כלום. וערלתם עיין רש"י ז"ל. את פריו. פרט לעלין ולולבים ומי גפנים ומי סמדר יכול שאני מוציא אף ענקוקלות וחרצנים וזגין [הוא ג"כ בברכות שם ע"ב] קליפי רמון ונץ שלו כו'. ת"ל את פריו את שומר והטפל לפריו. שלש שנים. יכול לאחר שלש שנים יהי' מותר ת"ל יהיה. לכם. להביא הנוטע לרבים רי"א להוציא הנוטע לרבים כו'. לא יאכל. אין לי אלא שלא יאכל מניין שלא יצבע ושלא ידליק את הנר ולא יהנה (הוא בפסחים) ת"ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות כולן: