אדרת אליהו · דברים · פרק 19 · פסוק 18

ודרשו השפטים היטב. ג״ש לשבע חקירות:

שקר ענה באחיו. ולא באחותו פי' אם העיד על בת כהן שזינת' שהיא בשריפ' ובועל במית' אחרת והעדי' נעשו זוממין נדונין במית' של בועל:

והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו. שבמלקות ומיתה ודיני קנסות אם העידו על האדם שהרג את חבירו וחייבו מיתה או מלקות או קנס ועדים אמרו עמנו הייתם אף שעדות אחרים באו ואמרו שאמת הוא שנהרג רק לא באותו היום וביום אחר הוא. אף עפ״כ יקוים בהם כאשר זמם שבשעה שדברו עליו לא הי' חייב עדיין מיתה שלא באו עדים עדיין. וקנסו' עדין לא הי' חייב עד שיפסוק ב״ד על פי עדות כשר אבל בממון אינו חייב רק אם הוא שקר הדבר לגמרי אבל אם עדות אחרים באים ואומרים אמת שחייב ממון לחבירו אף ע״פ שהכחישו עדים ראשונים בעמנו הייתם. לא מקיים בהם כאשר זמם משום שלא הפסידו בזה שממון חייב אף בלא ב״ד ולכך כתי' והנה עד שקר העד ששקר הוא לגמרי וקאי על ממון:

שקר ענה באחיו. אף שאמת היה המעשה רק שהוא אומר שקר עליו שרצה לחייבו מה שעדיין אינו מחויב שלא באו עדיין עדים כשרים ואינו מחוייב עדיין בב״ד.