ומש״ה תניא ר״פ מ״ח ובלבד שיודעין להקרות כעין דיינים. פי׳ דוקא שיהיה מקרין אפילו החולץ יכול לומר בעצמו מצוה שיהיו מקרין. ובזה מיושב הא דתניא זה הפרט יותר משאר דיני חליצה והתוס׳ נתקשו בזה ע״ש. אבל במש״כ ברור הטעם דשארי דינים אם החולץ יודע בעצמו א״צ הדיין לדעת משא״כ קריאה:
קריאה במקור
הרחב דבר על דברים · פרק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6841b0901d4b1755dc28368583af76c39a8263d5b782479123e5cc39c42acd21