הרחב דבר על דברים · פרק 18

וכדתניא בתוספתא חולין והובא בש״ע יו״ד סי׳ של״ג ראשית הגז מצותה בתחלה ואם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא. מש״ה נקרא בפי חז״ל ראשית הגז כמשמעו גיזה ראשונה. ומיושב בזה קו׳ התוס׳ חולין דקל״ו על הא דאי׳ שם מה תרומה ששיריה ניכרין אף ראשית הגז ששיריה ניכרין. והקשו מנלן בתרומה מדכתיב ראשית וה״נ בגז כתיב ראשית. ולדברינו מבואר דראשית דכתיב בתרומה הוא המובחר שבדגנך וע״כ מיירי שיש שיריים שאינו מובחר אבל בגז משמעות * ראשון היה אפשר לפרש כל הגיזה הראשונה של צאנו הכל בכלל ראשית הגז:

ובס׳ יחזקאל כתיב והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קינים והגה והי. הבאור ע״ז שראה יחזקאל ספרו אשר זכה בו מהר סיני והמלאך פירש לו כל המרומז בספרו. ופי׳ מתחלה שכתובה פנים. היינו פי׳ הכתוב כמשמעו. ואחור היינו צרופי שמות שבהם נכלל ענינים הרבה. עוד ראה כתוב אליה ענינים שלא מענין הפ׳ וכמו שהיה כתוב כל פסוק בפ״ע וזהו קינים. ענינים מפוזרים מלשון קנים תעשה את התבה. ואע״ג שכתיב קינים ביו״ד דמשמעו מלשון קינה מכ״מ מדלא כתיב קינות בל״נ כמו קינה. מבואר דגם זה נכלל בתיבה זו. עוד ראה שנרמז בהם כמה חכמות ומדעים שבטבע העולם ונדברים ב״א בהם והיינו והגה. עוד נרמז בהם סודות שאין לדבר בהם אלא במחשבה וזהו והי. כמו אות ה׳ וי׳ שאין נשמע כ״כ בהרגש הדבור. כ״ז ידע יחזקאל בפי׳ נבואתו והוא למד לישראל כפי אשר יצוה. ואע״ג שזהו תורה שבע״פ שלא ניתן לכתוב מכ״מ זה אינו אלא לומר לרבים מתוך הכתב אסור אבל בפ״ע רשאי לכתוב כמש״כ בס׳ שמות ל״ד כ״ז ע״ש: