הרחב דבר על דברים · פרק 34

ובזה יובן הא דאי׳ בסנהדרין דמ״ז א׳. בהא שגירר חזקיהו מלך יהודה את עצמות אביו על מטה של חבלים. וקאמר ואי משום יקרא דחיי הוא מ״ט. ומשני כי היכי דתהווי לי׳ כפרה. וקשה הא בסמוך מוכיח הגמ׳ דיקרא דשכב הוא מדתנא רנ״א סימן יפה לאדם שנפרעין ממנו לאחר מיתה לא נספד ולא נקבר וכו׳ ש״מ יקרא דשכבי הוא הרי אי יקרא דחיי הוא אין בזה כפרה למת. והאיך משני דאפי׳ למ״ד יקרא דחיי מכ״מ הוי לי׳ כפרה. ונראה דמש״ה פירש״י בד״ה על מטה כו׳ ובזהו לעיני כל כדי שיתייסרו האחרים כו׳. ולמאי פרש״י הכי ולא כמשמעו כדי שהבזיון יהי׳ לו לכפרה. אלא משום שבא ליישב דאפי׳ למ״ד יקרא דחיי הוא מכ״מ הוה בזה כפרה. משום שהי׳ בזה זכות הרבים שנתייסרו בו אחרים ובזה לכ״ע הוי ליה כפרה: