שפתי חכמים · ויקרא · פרק 19 · פסוק 11

אזהרה לגונב ממון. ר"ל דהתם כתיב לא תרצח לא תנאף שהיא מיתת ב"ד, אף לא תגנוב מדבר במיתת ב"ד, ע"כ לא תגנובו דכאן אינו אלא לממון, דאל"כ תרתי ל"ל: וכתב הרא"ם ויש לתמוה למה צריך רש"י להוכיח מהתם דכאן מדבר בגונב ממון, מכאן ה"ל להוכיח, דכאן גם כן מוכח דדבר הלמד מעניינו הוא דכאן אינו מדבר אלא בממון. וי"ל דכאן ג"כ מדבר במיתה דכתיב אני ה' אלקיכם, פירש"י דיין ליפרע ואיני גובה מכם אלא נפשות. ולכן הביא רש"י לעיל דרשה זו. ועוד נ"ל דרצונו לתרץ דלא תקשה אימא איפכא, דכאן מיירי בגונב נפשות ולעיל מיירי בגונב ממון, ותירץ דבר הלמד מעניינו כו' ודלא כפי' הרא"ם דלעיל שפירש דקשה לו תרתי ל"ל. וק"ל: [ג"א] דלא בא רש"י לדקדק דקרא דהכא איירי בגונב ממון, רק שהוקשה לו למה צריך לכתוב לא תגנובו כיון דכבר כתיב לא תגנוב בעשרת הדברות שכולל הכל בין ממון ובין נפשות דסתם כתיב לא תגנוב, ותירץ דודאי קרא דלא תגנוב דבעשרת הדברות איירי בגונב נפשות דבר הלמד מעניינו, אלא בודאי הא לא קשיא למה הוצרך למכתב לא תגנוב בי' דברות כיון דכתיב לא תגנובו, דפשיטא דקרא דהכא איירי בממון דלא תכחשו כתיב, ובודאי הרי הוא דומיא דלא תכחשו שגם הוא לוקח ממון חבירו, אבל לא תגנוב די' דברות לא הוי דומיא דלא תרצח ולא תנאף לגמרי, וא"כ עולה על הדעת דשם מיירי בכל גניבה בין ממון בין נפשות, ולכך הוצרך לומר דאיירי בגונב נפשות דוקא משום דהוי דבר הלמד מענינו: [נח"י] אבל בלא תגנוב אין מפורש שום עונש לפיכך א"א לפרש חד בעונש וחד באזהרה, ולכן צ"ל חד בגונב נפשות וחד בגונב ממון:

אם גנבת סופך לכחש וכו'. נראה דיוקו דהל"ל לא תכחשו בלא וי"ו, דהא לא תגנובו בין מישראל בין מגוי איירי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל רפ"א מהלכות גניבה, וכמו שכתב סמ"ג לאוין קצ"ה, דלא תגנובו לא קאי אבעמיתו במליצת הלשון, דא"כ הל"ל מעמיתו ולא בעמיתו, ועוד כי ניגון טעם מפסיקו, ר"ל האתנח תחת לא תגנובו, אלא להכי כתיב ולא תכחשו ולא וגו', לרמז ששייכים להדדי, וזה גרם לזה שסופך וכו'. נלי"ט: