השביעם שישבעו לבניהם. דליכא למימר דברה תורה כלשון בני האדם, וכי עלתה על דעת שאותו הדור יעלו ממצרים, והלא היה להם להיות במצרים ארבע מאות שנים, ולפחות רד"ו שנים, ועוד, מאי נתינת טעם הוא. אלא שהשביעם וכו' ודלא כהרא"ם. [נחלת יעקב]:
קריאה במקור
שפתי חכמים · שמות · פרק 13 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולמה לא השביע בניו כו'. פי' ולא הי' צריך להשביעם שישביעו אחרים. ותירץ אמר יוסף כו'. ובזה מיושב למה הקשה רש"י הקושיא על הפסוק, ולא על פירושו. ועוד למה לא הקשה זה בפרשת ויחי (בראשית נ, כה), במקום עיקר השבועה. [דבק טוב]:
לאחיו השביע כן כו'. ופירוש בני ישראל, בני יעקב. ולאמר פקוד יפקוד ה' אתכם את בניכם שהם במקומכם. דאם לא כן, אתכם למה לי. לכן פירש לאחיו השביע כך, ואתכם קאי על עצמות אחיו. והכי פירושו, פקוד יפקד אלהים אתכם, רוצה לומר, בנים שלכם, והעליתם, בציווי קאמר, שישביעו הם את בניהם שישאו את עצמותי עם עצמות שלכם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b