כלומר דוחה היה אותה בקש כו'. דקשה לרש"י דהפסוק סותר עצמו להדדי דמתחילה כתיב עד יגדל שלה בני משמע שהיה בדעתו ליתנה לשלה ואח"כ כתיב כי אמר פן ימות וגו' משמע שלא רצה ליתנה ועוד האי כי מאי נתינת טעם הוא אשלמעלה שמאחר שמוחזקת לקטלנית איך אפשר שיתננה לו אחר שיגדל ועל זה פי' דוחה היה אותה בקש ר"ל מה שאמר עד כי יגדל שלה בני דוחה היה אותה שלא היה בדעתו להשיאו לה ומה שאמר כי אמר פן ימות הוא נתינת טעם על זה למה לא היה בדעתו וכו' ומפרש כי אמר פן ימות וכו':
קריאה במקור
שפתי חכמים · בראשית · פרק 38 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b