שפתי חכמים · בראשית · פרק 30 · פסוק 32

שחום דומה לאדום כו'. ר"ל התרגום מתרגם על חום שחום דהוא ל' אדום:

נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים כו'. הקשה הרא"ם א"כ הסימן היה בעזים נקוד וטלוא ולא בכשבים והכתוב אמר הסר משם כל שה נקוד וטלוא ומתרץ דשה דאמר קרא הוא תייש מדכתיב (דברים יד ד) שה כבשים ושה עזים ש"מ עז נמי קרוי שה: כתב מהרש"ל וקשה לי על דברי הרא"ם אדרבה מדהוצרכה התורה לפרש בו עזים ש"מ כל מקום שנאמר שה סתם שה הוא ולא תייש. וע"ק לפי דבריו היה לו למנקט בחד כללא ולא הל"ל אלא נקוד וטלוא בעזים. וע"ק למה התחיל הכתוב בתייש וסיים בשה. וע"ק פעם קרא שה פעם קרא תייש שנאמר ויסר ביום ההוא את התישים וגו'. לכן נ"ל ששה הוא שה ממש ולא תייש והסימן היה נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים ומה שאמר הסר משם כל שה נקוד וטלוא כך אמר יעקב על כל פנים תסיר נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים ואפילו נקוט וטלוא בכשבים שראוים להיות שלי גם אותם תסיר שלא יהיו לי עכשיו לא עזים נקוד וטלוא ולא כשבים נקוד ועקוד וטלוא רק אותן שיולדו מכאן ואילך נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים יהיו שלי ומה שלא אמר להסר חום בעזים מפני שאינם בנמצא ומעתה הותרו כל הקושיות כן נ"ל עכ"ל:

ועוד שלא תאמר לי ע"י הזכרים שהם נקודים וטלואים כו'. לפי טעם ראשון ימנו אותם כמה הם עכשיו וממילא ידעינן מה שיהיו יותר שנולדו אחר כך ועל זה אמר רש"י שלא תאמר וכו'. [רא"ם]: