שפתי חכמים · בראשית · פרק 47 · פסוק 29

כל מי שנאמרה בו קריבה למות כו'. דקשה למה נא' ויקרבו ימי בל' רבים וגם למה נאמר ימי דמשמע דקריבה קאי אימים הל"ל ויקרב ישראל למות ומפרש דאמת הוא דיקרבו קאי אימים ופי' נתקרבו ונתקצרו הימים:

והשבע. דעת רש"י שלא תאמר דשימת יד היא השבועה והוכחתו מדכתיב גבי אברהם לעיל (כד ב) בפרשת חיי שרה שים נא ידך תחת ירכי וכתיב אחריו ואשביעך בה' וגו' וכיון שאברהם היה עושה כך היה הוא ג"כ עושה כך (רא"ם):

הוא חסד של אמת שאינו מצפה כו'. דלאו דווקא נקט רש"י חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת אלא רוצה לומר כל היכא דאינו מצפה לתשלום גמול אע"ג שהוא חי שייך ביה חסד ואמת. והנה אליעזר אמר להם שיתנו לו רבקה בחנם ואל תצפו לשום תשלום גמול לא ממנו שאין להם מתנות כסף וזהב וכל שכן שאברהם לא יתן להם מתנות כיון שהוא רחוק מהם. ואם תאמר למה לא פירש רש"י לעיל (כד מט) גבי אליעזר שהוא חסד של אמת. וי"ל שהרי מצינו ששילם יעקב ליוסף על מה שנשבע לו להוליכו לארץ ישראל שאמר לו ואני נתתי לכם שכם אחד וגו' (להלן פסוק כב) וכמו שפירש רש"י שם. לכן פירש רש"י כאן לומר עם כל זה בשעה שביקש יעקב מיוסף שיקבר אותו בארץ ישראל לא הבטיחו ליתן לו כלום וגם לא היה בדעתו ליתן לו שכם ומשום הכי נאמר כאן חסד ואמת:

אלא בצער גלגול מחילות ושלא יעשוני כו'. י"ל דצריך לג' טעמים הללו דאי משום כנים לחוד היה לו לצוות לעשות ארון מברזל לכך פירש גלגול מחילות. ואי משום הני תרי טעמים לחוד א"כ עדיין למה יטריחו אותו להעלות לא"י מיד יצוה להם שיעלו עצמותיו עמהם כשיצאו מארץ מצרים כמו שצוה יוסף (להלן נ כה) לכן פירש הטעם שמא יעשוני עבודת אלילים. ולטעם ע"א לחוד קשה למה צוה להעלותו לא"י היה לו לצוות להשליכו אל נילוס לכן צריך לטעם גלגול מחילות. ולהני תרי טעמי לחוד היה לו להשביע אותו כמו שהשביע יוסף לאחיו לכן צריך טעם עפרה כנים. [מהרש"ל]: