שפתי חכמים · בראשית · פרק 37 · פסוק 2

ואלה של תולדות יעקב כו'. זה הפירוש קאי אדלעיל וה"פ דק"ל כיון שפירש לעיל דהפסוק בא לפרש ישובו של יעקב וישובו של תולדותיו א"כ היאך מצינו שפי' ישובי תולדותיו והא כתיב אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' ועל זה פי' ואלה של תולדות יעקב כלומר ואלה גילגולי וסבת ישובי התולדות של יעקב דהיינו השבטים יוסף בן י"ז שנה וגו' וע"י יוסף באו למצרים ואח"כ יצאו משם ובאו לא"י. ואע"פ שמצינו כיוצא בזה באלה תולדות יצחק שהתחיל הכתוב באלה תולדות יצחק (לעיל כה יט) והתחיל במקרים שקרו לו קודם לידתם ולא הוקשה זה לרש"י י"ל דעיקר קושית רש"י הכא דהתחיל בישובי יעקב ואח"כ כתב אלה תולדות יעקב וגו' היה לו להפוך:

אלו ישוביהם כו'. והרא"ם פי' מפני שאין ישוב של תולדותיו נזכרים בתורה רק של ב' שבטים וחצי לכך נקט רש"י וגילגוליהם:

ומ"א דורש תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף כו'. ר"ל שלא בא לפרש אלא של תולדות יעקב ולא ישובי תולדותיו ומה שכתוב אלה תולדות יעקב יוסף לומר שכל תולדותיו נקרא על שם יוסף שהרי מפני חבתו של רחל שיולד בן מרחל עבד שבע שנים הראשונים ואח"כ רימה אותו ונתן לו את לאה והוליד ממנה בנים ואח"כ נתנה לו רחל בלהה שפחתה לאשה כיון שראתה שאין לה בנים והוליד גם מבלהה בנים ואח"כ נתנה לו לאה גם זלפה שפחתה לאשה וגם הוליד ממנה בנים ואח"כ ילדה רחל את יוסף ומיד כשנולד יוסף אמר יעקב ללבן לחזור אל מקום אבותיו וא"כ נמצא שכל תולדותיו לא היה אלא בסיבת יוסף הנולד מרחל:

לא עבד אצל לבן אלא ברחל. וא"ת והא בנימין נמי בא מרחל ולמה נקט יוסף. וי"ל מ"מ עיקר עבודתו לא היה אלא בשביל יוסף כמו שנאמר לעיל (ל כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב שלחני וגו' כדפירשתי לעיל:

ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו כו'. והא דלא נקט רש"י קלסתר פנים כמו שנקט לעיל (כה יט) בפ' ואלה תולדות גבי יצחק משום דרש"י דייק שהיה דומה לו מדכתיב זקנים כדפי' רש"י בסמוך לכך נקט זיו אקונין דזקנים נוטריקו"ן זיו איקונין וק"ל:

וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף כו'. כאילו אמר התולדות שהכל מעידים עליהן שהן של יעקב הוא יוסף כמו שפי' רש"י לעיל (שם) גבי ואלה תולדות יצחק בן אברהם או משום שהוא לבדו ארעו לו מה שאירע ליעקב ומפני מה ידעו הכל שהוא בנו:

ועוד נדרש בו וישב ביקש יעקב לישב בשלוה כו'. דקשה לו למה לא כתיב ויחי יעקב בארץ וגו':

צדיקים מבקשים לישב בשלוה אמר הקב"ה כו'. אע"ג דבכל מקום שמפרש הרב כן הוא משום שכתיב חסר כמו והוא ישב פתח האהל (לעיל יח א) ולוט ישב וגו' (לעיל יט א) משא"כ הכא שאין מקום לדרוש ביקש אלא שנתיישב ממש י"ל דמדכתיב אחר כך אלה תולדות יעקב יוסף שאין לו קשר עם וישב יעקב או הל"ל אלה תולדות יעקב ראובן וכו' ע"כ לפרש שאלה תולדות יעקב יוסף גרמו שלא נתקיימה המחשבה של וישב יעקב ומ"ש קפץ עליו רגזו פי' המחלוקת וריב שלו כמו אל תרגזו שתרגומו אל תתנצון. [נח"י]:

שהיה עושה מעשה נערות כו'. דאל"כ והוא נער למה לי:

כלומר ורגיל אצל בני בלהה כו'. דא"א לפרש שהוא ענין אחד שהיה עושה מעשה נערות אצל בני בלהה וכי חוץ להם לא היה עושה אלא וכו'. [נח"י]:

כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה. דייק מדלא כתיב ויוצא יוסף דבתם כמו שכתוב גבי מרגלים (במדבר יג לב) ויוציאו דבת הארץ אלא ודאי אמת היה לכן כתיב כאן ויבא יוסף את דבתם ר"ל שמביא את הדברים בהווייתן בפני אביו כאשר שמע וראה ולא היה אמר דבר מה שלא ראה אבל גבי מרגלים כתיב ויוציאו ר"ל שהיו מוציאין דברים שקרים מלבן:

באחיו בני לאה. אע"פ דבקרא סתם כתיב את אחיו י"ל דכיון שיוסף היה מקרב את בני השפחות ואם היו רשעים בעיניו איך היה מקרבן ועוד שהוא היה אוהב שלהן בודאי לא היה הדבה עליהן:

וחשודים על העריות כו'. וקשה דהיאך יתכן לומר שבני יעקב יהיו חשודין על זאת ואי היו חשודין למה נענש יוסף על זה. וי"ל דודאי לא היו חשודין ע"ז אלא שיוסף היה טועה בדבר לכך נענש שהיה לו לעיין בדבר על מה שחשדן על אמ"ה שהיה רואה אותן שאכלו מבהמה שנשחטה ועדיין מפרכסת דמותר לאוכלה דכיון שנשחטה שחיטה מתירה. או שהיה רואה אוכלין בן פקוע שמותר בשחיטת אמו ואפי' שהוא שור גדול אין צריך שחיטה מן הדין אלא מפני מראית עין והוא היה סבור שאבר מן החי הוא כיון דצריך שחיטה משום מראית עין. ועל מה שזלזלו בבני השפחות ה"פ מפני שהיו קוראין לבני בלהה וזלפה בני השפחות וזה אמת הוא שהיו בני השפחות שהרי גם הפסוק קראם כן אבל הוא היה סובר מדקרו להו בני השפחות א"כ בניהם של שפחות היינו עבדים כנענים והוה טועה בזה שלא היו עבדים כנענים דהא בלהה וזלפה משוחררים היו אלא שהיו משועבדים לרחל ולאה: ומה שהיה חושדן על העריות הכי פירושו דק"ל (קידושין ע.) אין משתמשין באשה ר"ל שאדם אחר אסור להשתמש באשת איש ויוסף היה רואה שהיו משתמשין באשת איש או בעסקי משא ומתן לכך חשדן על העריות אבל טעות היה בידו דהא דאמרינן אין משתמשין באשה היינו דוקא דברים של חיבה כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה אבל שאר דברים שאינן של חיבה או לישא וליתן עמהם מותר: וא"ת מנ"ל לרש"י שהיה חושדן על כל ג' דברים. וי"ל דרש"י בעצמו מתרץ קושיא זו כיון שמצינו דבשלשתן לקה. ועוד י"ל דילפינן רעה רעה לג"ש כתיב הכא דבתם רעה וכתיב לקמן (פסוק לג) חיה רעה אכלתהו מה להלן אמ"ה דחי' דורסת ואוכלת כשהוא חי אף כאן מן החי. ועבדים ילפינן מדכתיב לקמן בפ' אלה המשפטים (שמות כא ח) אם רעה בעיני אדוניה מה רעה דלהלן קאי על עבדות אף כאן עבדות. ועריות ילפינן מדכתיב לקמן (לט ט) גבי יוסף ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת מה רעה דלהלן קאי על העריות אף כאן קאי על עריות:

וישחטו שעיר עזים במכירתו ולא אכלוהו חי. כלומר דלא הוי ליה למכתב כלל וישחטו דהא לא היו אוכלין אותו אלא לומר לך אע"פ שלא היו רוצין לאוכלו אפי' הכי שחטו אותו: