שפתי חכמים · דברים · פרק 27 · פסוק 12

הפכו לוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כו'. אע"ג דכתיב שמעון ולוי ויהודה וגו', משמע דאותן ששה שבטים היו מברכים, ולא שבט לוי לבד. וי"ל מדכתיב ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל, ובע"כ צ"ל על הקללה, אצל הקללה, ר"ל שהלוים הפכו פניהם להן, ולכן נקראו אצל, יותר מאותן שהיו עומדים על הר גריזים, אף שהיו קרובים להן כמו אלו, כיון שלא יתכן לפרש כמשמעו, שאין שייך לומר אלה יעמדו על הקללה, וכי יש ממשות בקללה שדורסין עליה ברגלים, אלא בע"כ פירושו אצל הקללה, כלומר אצל אותן המקללין. א"כ ש"מ שהן עצמן אינן מקללין. ממילא הא דכתיב אלה יעמדו לברך וגו', נמי הן עצמן אינן המברכין. ועכשיו סברא הוא שהם שבט לוי, מדכתיב וענו הלוים וגו', וכתב אח"כ דהם עצמן לא היו מברכים. וא"ת מאי דכתיב אלה יעמדו לברך את העם וגו', והרי משמע דהם עצמן היו המברכים. י"ל דה"פ אלה יעמדו אצל הלוים בשעה שעמדו הלוים לברך את העם על הר גריזים, שמעון וגו'. [כך מצאתי בשם אחד מהגדולים]: ונ"ל דהוכחתו מדכתיב וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל וגו', ש"מ דהלוים היו המקללים, וה"ה המברכים, דהא קודם שאמרו ארור האיש היו אומרים ברוך האיש. ואין לומר דהא דכתיב וענו הלוים פירושו דענו הלוים תחלה, כלומר שהם התחילו ואח"כ כל העם אחריהן, דאם כן הכי הל"ל וענו הלוים וכל איש ישראל ואמרו וגו'. ועוד מאי אל כל איש ישראל, הרי הם עצמן היו גם כן מן המקללים. אלא ע"כ שהלוים היו המברכים והמקללים, והיו הופכים פניהם כדפרש"י. ופירוש דקרא דאלה יעמדו לברך את העם וגו' כאלו אמר אלה יעמדו על הר גריזים כשיבאו הלוים לברך את העם, ומי העומדים על הר גריזים שמעון ולוי וגו'. וא"ת והרי כתיב ואלה יעמדו לברך את העם לוי ויהודה וגו', א"כ משמע שגם לוי היה עומד על הר גריזים כמו שאר שבטים, ואיך פירש הוא ז"ל והכהנים והלוים והארון למטה באמצע כו'. וי"ל שני מיני לוים הם, מהם הראוים לשרת דהיינו עד שיגיע לנ' שנים, ושאינן ראויים לשרת דהיינו מנ' ואילך, ואותן הראויין לשרת עומדין למטה, ואותן שאין ראויין לשרת עומדין על ההר. [ברייתא פרק אלו נאמרין (סוטה לז.)]: