שפתי חכמים · בראשית · פרק 3 · פסוק 15

אתה כו'. וא"ת למה לא ירא הנחש שמא תאכל חוה תחלה דהא לה נתן בתחלה וי"ל דנחש סבור דדרך הנשים שמכבדות את בעליהן ונתן להם תחלה וחוה גם היא תתן לאדם תחלה וימות וכיון שתראה חוה שימות הוא לא תאכל היא או הנחש היה סבור שלא יניחה הוא לאכול. ועי"ל דסבר הנחש אדם מצווה שלא לאכול מעץ לכך ימות הוא אבל האשה אינה מצווה שלא תאכל מן העץ כי דוקא לאדם אמר הקב"ה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל לכן אף אם תאכל היא לא תמות:

ותשא את חוה. דאל"כ מאי ואיבה אשית דמשמע דקפיד אאהבתה:

לא יהא לך כו'. מצינו לתרץ דק"ל הא הקב"ה קלל לאדם בפני עצמו וא"כ למה מערב כאן קללתו של אדם בקללתו של נחש ומתרץ דהכל קללת של נחש היא וגנאי שלו כלו' לא יהא לך קומה וכו'. והרא"ם פי' דאל"כ מה ענין ואתה תשופנו עקב בקללתו של נחש הא לאו קללה היא זו ומעל גחונך תלך לא נפקא דהתם לקציצת רגלים הוא דאתא אבל אם רוצה לקום בקימה יקום כתב רחמנא תשופנו:

ואף משם וכו'. דקשה לרש"י כתיב הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב משמע שאין חילוק בין אדם לנחש אלא הוא יכתת ראשו והנחש ישופנו עקב והרי עוד יש הפרש ביניהן שאדם ממית הנחש והנחש אינה ממית את האדם אלא ע"כ צ"ל אף משם תמיתנו. [רא"ם]: א"נ י"ל דקשה לרש"י דכיון דלעיל כתיב ישופך ראש ובודאי מתה וכאן כתיב תשופנו שהוא גם כן מלשון ישופך ואם כן אם יכתת הראש ודאי מת הנחש ואם ישכנו עקב אינו מת והא הכל לשון א' הוא ולמה משמש כאן לשון מיתה וכאן אינו לשון מיתה ועל זה פירש ואף משם וכו':

כתיב לשון נשיפה. פירוש דקשה לרש"י למה לא נאמר בפי' תשכנו. [גור אריה]: והרא"ם פירש אף על פי שישופך הוא לשון כתיתה והיא אינה נופלת אלא בראש ותשופנו לשון שריקה שאינה נופל רק בנחש מכל מקום מנהג הכתוב מדרך הצחות להשוות הלשונות אף שהם מחולפים בפירושם: