שפתי חכמים · שמות · פרק 14 · פסוק 5

איקטורין שלח עמהם כו'. דקשה לרש"י, הא פרעה שלח ישראל מדעתו וידע שיצאו ממצרים, ומהו ויוגד. אלא וכו':

ובחמישי ובששי רדפו אחריהם כו'. וא"ת והא ביום הראשון ושני נסעו ישראל, ובשלישי חזרו מה שנסעו ביום השני, כמו שכתוב לעיל (פסוק ב) וישובו וגו', נמצא שלא היו ממצרים אלא מהלך יום אחד, ולמה לא הגיען פרעה אלא בשני ימים. ויש לומר, מה שכתב לעיל וישובו, פירוש, הוליכן באלכסון. ומה שנקט רש"י לעיל לצד מצרים היו מקרבים, אינו רוצה לומר שחזרו ממש, אלא נוטין מן הדרך על הצד, שזו אינה חזרה ממש, אלא מבוכה, לא שחזרו בדרך שבאו בו. ואם לא חזרו כתועים, לא היה רדף פרעה אחריהם, שהרי הוא שלחם חפשי, לחשבו שהיא גזרת אלהים. ובזו החזרה ידין, שאם היתה גזירה היה מוליכן דרך ישרה:

בשחרית אמרו שירה והוא יום שביעי של פסח כו'. וא"ת והא רש"י פירש בפ' שלח לך (במדבר טו, מא) שאמרו שירה ביום ח'. ויש לומר אם תמנה ערב פסח, שהוא יום שחיטת הפסח בין הערבים, ומתן דמו על המשקוף וב' המזוזות, דלאו יום שלם הוא, כיון שאין לילו עמו דכבר עברו קודם ששחטו, אלא לעניין קדשים חשוב יום שלם דלילה שהוא אחר היום נחשב מן היום, אם כן כשתמנה יום השחיטה נמצא יום ז' של פסח הוא יום ח' לשחיטת הפסח. והתם מיירי כשתמנה יום השחיטה, והכא כשלא תמנה. והרא"ם פירוש, ושמא יש לומר שרבי משה הדרשן שאמר זה, חולק עם האגדה האומרת בז' אמרו שירה:

ועכשיו נהפכו כו'. יש מקשים ממה נפשך, אי דעתו של פרעה היה שיצאו ישראל ממצרים ולא ישובו עוד, כדפירש רש"י ויהפוך ה' וגו' שנהפך ממה שהיה וכו', א"כ קשה, למה שלח איקטורין. אלא ודאי היה דעתו שיחגו שלשה ימים במדבר ואח"כ ישובו, וכדמשמע קרא צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם וכו', אם כן מה זה שפי' רש"י ויהפוך ה'. ויש לומר דשליחות ישראל היה מתחילה שיצאו מתוך עמו הן שישובו הן שלא ישובו, ואוקטורין שלח שאם יצאו מכל וכל יתנו לאוקטורין הממון, או שישובו להחזיר מה ששאלו. ולפי זה ניחא גם כן מה שפירש"י ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם, וכיון שראו שרוצים לילך ולברוח, ואז הודיעו הדבר לפרעה ולעבדיו, ויהפוך ה' את לבם לרדוף אחריהם ולהשיב אותם לארצם ולעבוד כבתחילה, אף שמתחלה לא היה בדעתם שישובו:

לרדוף אחריהם כו'. וקשה, מנא ליה לרש"י, דילמא הטעם כמו דכתיב כי שלחנו את ישראל מעבדנו. ויש לומר דבשלמא אצל פרעה הטעם כך הוא, כי מעולם לא רצה לשלוח את ישראל מארצו, כי אם בשביל העבודה, אבל עבדי פרעה מעולם אמרו עד מתי וגו', ועכשיו אמרו מה זאת עשינו וכו', אלא ודאי בשביל ממונם. ועוד יש לומר, מדכתיב אל העם, משמע בשביל העם שהשאילום ממונם. [עכ"ל מהרש"ל]: