ה' בדד ובטח כו'. והכי קאמר הפסוק, וה' נהג את ישראל בדד ובטח. אבל אין לומר דה' היה בדד, דזה פשיטא, אלא מלת בדד שב אל העם, כלומר שלא היו צריכין לשום אומה ללכת עמהם מרוב בטחונם. ויהיה מלת ינחנו עתיד תחת עבר:
קריאה במקור
שפתי חכמים · דברים · פרק 32 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא היה כח באחד כו'. ר"ל זהו פי' בטח, כלומר שלא פחדו שמא יקום שום אחד מכל אלהי הגוים להראות כחו להלחם עמהם, משום דלא היה כו':
ורבותינו דרשוהו על העתיד כו'. ר"ל קרא דה' בדד:
ואני אומר דברי תוכחה הם כו'. רצונו בזה דאיך שייך לפרשו על העתיד, כיון שעכשיו מדבר דברי תוכחות עמהם, א"כ איך יתכן שיתנבא בכאן באמצע התוכחה על העתיד. ל"פ ואני אומר כו', כלומר אף שהוא דבור על העתיד, מ"מ גם הם דברי תוכחה על העניינים וכו':
לפיכך צריך לישב הדבר לכאן כו'. ר"ל לכך הקרא של ה' בדד ינחנו הוא משמע להבא ולעבר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b