ואיני יודע לו דמיון. אבל במשנה יש לו דמיון, כמו הרי את חרופתי ביהודה וכו', זהו פשוטו. אבל מדרשו בכריתות דף י"א:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 19 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שחציה שפחה וחציה בת חורין. ר"ל מדכתיב בסמוך והפדה לא נפדתה דסתר זה את זה, אם הפדה היא למה אמר לא נפדתה, ואי לא נפדתה למה אמר והפדה, אלא פדויה ואינה פדויה כמו שפירש"י בסמוך:
המאורסת לעבד עברי. ר"ל דודאי מקודשת לאיש מדאיצטריך הכתוב לבועל להביא אשם, ואי מקודשת לבן חורין אסור להשתמש בצד עבדות שבה, ואי מקודשת לעבד כנעני שחציו בן חורין אסור בצד עבדות שבו להשתמש בצד חירות שבה, אלא ע"כ צ"ל שמקודשת לעבד עברי שהוא מותר בה:
בשטר. מדכתיב או חופשה לא נתן לה, וגמר לה לה מאשה, דכתיב וכתב ונתן לה:
היא לוקה ולא הוא. דלא תימא גלה הכתוב מלקות באשה ואשם באיש וילמוד האחד מחבירו שתהיה האשה במלקות ואשם וכן האיש, מש"ה כתיב תהיה, למעט האיש ממלקות:
יהא בקריאה. ר"ל מדכתיב בקורת שהוא לשון קריאה שקורין על הלוקה וגו':
אין חייב. כי כל כי שבמקרא הוא נתינת טעם אדלעיל:
הא אם חופשה. הוצרך לדיוקא הזאת לומר דאף אם חופשה אפילו בכסף נעשית בת חורין להתירה לבן חורין וקידושיה קדושין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b