מלמד. לאו בתשמיש מיירי אלא אין זה אלא רמז ועיקרו מן והאדם ידע את חוה אשתו (להלן ד א) נפיק [מהר"ם]. ועי"ל שהיה משיג בשכלו טבע כל בהמה וחיה דאי לא היה יודע טבעם לא היה יודע לקרות להם שמות: המפרשים מקשים היאך בא על בהמה שהרי נצטוו על העריות ובהמות בכלל עריות ובאמת מחסרון ידיעה הקשו קושיא זו דאיתא בסנהדרין ל"ח שעה שביעית נזדווגה לו חוה. תשיעית נצטווה והציווי היה אחר זיווג חוה. [ד"ד]: ועוד יש להוכיח שבא על כל חיה כו' מדקאמר זאת הפעם גו' אבל פעם אחר לא היה עצם מעצמי וקרוב לזה פרש"י בגמרא יבמות סג. [נח"י]:
קריאה במקור
שפתי חכמים · בראשית · פרק 2 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מכאן כו'. לכך לשון נופל על לשון אבל בלשון אחר אין טעם בלשון שלכך נקראת אשה. כי אין שם אשה נגזר משם איש בשום לשון חוץ מלשון הקודש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b