אם אשנן את להב חרבי. ר"ל בזה, איך יתכן שישנן הברק, כיון שאין בו ממשות, דברק הוא המראה של הלהב. ל"פ את להב כו', כלומר אם אחדד הברזל של חרבי, שהשינון בכל מקום הוא לשון חידוד, ולהב החרב הוא הברזל, כמו (ש"א יז ז) להבת חניתו. ונקרא כן, מפני שהחרב בהתלהטו דומה ללהב. וברק, כמו לברק, שפירושו להיות לה לברק:
קריאה במקור
שפתי חכמים · דברים · פרק 32 · פסוק 41
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
להניח מדת הרחמים באויבי. פירוש ותאחז ידי במדת משפט להחזיק בה כדי להנקם, ולהניח הרחמים שלא להשתמש בה, עם אויבי שהרעו לכם, ובאויבי שהרעו לכם דבוק עם ותאחז במשפט, לא עם להניח מדת הרחמים. ויהיה פירוש המקראות כך, נשאתי אל שמים ידי ונשבעתי חי אנכי שאשנן את חרבי לעשות לה ברק, כמנהג יוצאי מלחמה, ושתאחז במשפט ידי להשיב נקם לצרי, להנקם מהם מפני שהרעו לכם, שאני קצפתי עליכם מעט, והמה עזרו לרעה:
אשר אני קצפתי מעט כו'. רצונו בזה, שלא תאמר מה חטאו גוים בזה, שהרי אתה מסרתם בידם כדי שיתיסרו מידם:
ד"א כו' ותאחז במשפט ידי. לטעם ראשון קשה, מדת הרחמים מאן דכר שמיה. ולפי ד"א קשה, הוה לי' לכתוב ותאחז ידי במשפט. לכ"פ גם טעם ראשון. ומפי מורי מהר"ל שמעתי, דהאי ד"א טעות סופר הוא, והכל פי' א' הוא:
והמשפט הזה לשון פורענות הוא. ויהיה מלת ותאחז דבוק עם ברק חרבי, שהברק הוא חצו של הקב"ה, שנאמר (זכריה ט יד) ויצא כברק חצו, והוא הפורענות. אבל אי הוי פי' כמשמעו, לא היה נשמע מיניה מידי, שהרי גם מלך בשר ודם כשיושב במשפט, יכול להטות המשפט לאיזה צד שירצה, ועכשיו שפירשו פורענות, שפיר משמע מיניה לא כמדת בשר ודם וכו', ומקרא מסורס הוא לפי האגדה, וה"ק ותאחז ידי ברק חרבי במשפט:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b