שפתי חכמים · בראשית · פרק 25 · פסוק 23

על ידי שליח. דאין שייך לומר דהוא עצמו קאמר לה כיון שהיא עצמה לא היתה מדברת אל השכינה. ועי"ל דרש"י דייק מדכתיב ויאמר ה' לה ולא כתיב ויאמר לה ה' כמו שנא' גבי הגר (לעיל טז ט) ויאמר לה מלאך או ויאמר לה בועז (רות ב יד) אלא ודאי ה"פ ויאמר ה' לשליח שיאמר לה:

גיים כתיב אלו אנטנינוס ורבי כו'. והוא לשון גאים כי היו"ד בא במקום אל"ף:

שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת כו'. פי' דאנטנינוס בא מעשו ורבי בא מיעקב וקשה הא אמרינן בכתובות (קד.) בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה וכו' ואמר לא נהניתי מעולם הזה אפי' לפי הטורח שיגעתי באצבע קטנה. וי"ל דבני ביתו היו אוכלין ולא פסקו משולחנו זה הוא גאות אבל רבי עצמו לא היה אוכל. [רא"ם] ועיין בנח"י:

אין לאום אלא מלכות. דאל"כ ושני לאומים ל"ל דיוקו ממלת יאמץ דלא שייך אלא במלכים וכן פירש"י בהדיא עבודה זרה (ב:). [מהר"ן]:

מן המעים הם נפרדים כו'. כתב הרא"ם פירש"י יפרדו במקום בינוני וכתב הם נפרדים לומר שאין הכוונה בזה להודיע לה מה שיש במעים שהרי כבר אמר שני גוים בבטנך רק הכונה בזה להודיע לה איכות הגוים שבבטנה מה היא ואומר שבעודם במעים בטרם צאתם לאויר העולם הם נפרדים זה מזה שלא כמנהג זה לרשעו וזה לתומו בעודם במעים ולכן כתב במקום יפרדו שהוא לשון עתיד נפרדים שהוא לשון בינוני לומר שכבר הם נפרדים במעים. וא"ת הרי מצינו בספרי שאין יצר הרע שולט באדם במעי אמו כדכתיב מנעריו (לעיל ח כא) פירוש משננער ממעי אמו. וי"ל שאין האדם מתאוה ביצה"ר לחטוא קודם שנולד אבל מה שעשו רץ ומפרכס בעברה לפני ע"ז זה היה בטבעו רצה להתדבק במינו. [גור אריה] עיי"ש:

כשזה קם זה נופל כו'. כלומר לא יהיו שניהם בגדולה בזמן א' אלא וכו' ומ"ם מלאום כמו מכל מלמדי (תהילים קיט צט) שהוא כמו מן ולא יותר ממנו כלומר שהאחד יקח האומץ מחבירו. וצור היא מלכות עשו: