א"ל א"כ אקללם במקומי. דקשה לרש"י ל"ל למכתב תרי זמני לא, לא היה לו לכתוב אלא לא תלך עמהם לאור את העם, ועוד מה אמר לו כי ברוך הוא, היא הנותנת שילך לאור את העם כדי לבטל את הברכות. ומתרץ דכל אחד דבור באפיה נפשיה, ומפני שרצה ללכת אמר לא תלך, ומפני שבקש לקללם במקומו אמר לא תאור, ומפני שבקש לברכם אמר כי ברוך הוא ואין צריכין לברכתך. (קצ"מ) וא"ת כיון שאמר לקמן שלא ה"ל כח לקלל אלא ברגע שהקב"ה כועס, והקב"ה לא כעס כל אותן הימים א"כ ה"ל ליתן רשות לילך שאף אם יקללם לא תחול הקללה. ונלע"ד לומר שגלוי וידוע הוא לפני הקב"ה שעתיד ישראל לינגף ע"י פעור, ואם הולך ומקללם היו א"ה אומרים מקללתו של אותו רשע מתו, לכך לא נתן לו רשות לקלל שאין קללתו ממית אלא החטא ממית, וגם לברכם לא היה רוצה שכבר הבטיח לאבות להטיב עם ישראל וכו', שלא יאמרו מברכתו של בלעם נתברכו בכל הטובות:
קריאה במקור
שפתי חכמים · במדבר · פרק 22 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b